הקדמה
"עכשיו או לעולם לא…"
— אלביס פרסלי
שבעה ביולי 1974 היה יום ראשון בהיר, שטוף שמש. באותו זמן הייתי חייל צעיר בחופשה, וצפיתי בנבחרות מערב גרמניה והולנד מתמודדות באצטדיון האולימפי במינכן על אליפות העולם בכדורגל במשחק הגמר של המונדיאל, גביע העולם. הכוכב ההולנדי יוהאן קרויף קיבל כדור, התקדם לכיוון השער הגרמני, ולפתע האיץ בבת אחת וחדר אל רחבת העונשין. עוד בטרם הספיקו הגרמנים לגעת בכדור משריקת הפתיחה הוכשל קרויף ברחבה, והשופט פסק על בעיטת עונשין מאחד־עשר מטר לזכות נבחרת הולנד.
יוהאן ניסקנס, שברגליו הופקדה הבעיטה, בעט כדור חזק למרכז השער, והשוער סֶפּ מאייר צלל לפינה, כפי ששוערים נוהגים בדרך כלל לעשות. הכדור טס אל הרשת. שתי דקות עברו מתחילת המשחק, והולנד כבר הובילה 0:1. הולנד אומנם הפסידה בסיכומו של משחק 2:1, אך אותה בעיטת עונשין הייתה עלולה לעלות למערב גרמניה בגביע. מדוע זינק מאייר לפינה? לו היה פשוט נשאר לעמוד במקום מבלי לזוז, היה הכדור עושה את דרכו הישר אל בין זרועותיו המושטות!
במבט לאחור, העניין שלי בפסיכולוגיית ספורט חוזר אל גיל עשרים ואחת באותו ערב נפלא. בעשרים השנים שלאחר מכן לא חדלה שאלת השוער להעסיק אותי, כשראיתי תרחישים דומים חוזרים על עצמם פעם אחר פעם. נראה כאילו שוערים מוּעדים כמעט מטבע ברייתם לזנק לצידי השער גם כשהישארות במקום — במרכזו של השער — הייתה קרוב לוודאי מוכיחה את עצמה כיעילה הרבה יותר (כפי שנראה בהמשך). גם אחרי שחרורי מהצבא, קבלת הדוקטורט והתמנותי לפרופסור באוניברסיטה, מצאתי את עצמי עדיין מהרהר לעיתים קרובות בשאלה הזאת. אולם רק שנים רבות לאחר הזינוק של מאייר, בשנת 1995 הצלחתי — בשיתוף עם קבוצת עמיתים — לטפל בשאלה בכלים מדעיים, ולחקור באופן אמפירי את פעילותם של שוערים, חקירה שהניבה בסופו של תהליך מאמר שהתפרסם בשנת 2007.
המחקר נערך על בעיטות עונשין מאחד־עשר מטר שנאספו ממשחקים שהתקיימו בליגות הכדורגל הטובות ביותר לגברים ומאליפויות וטורנירים ברחבי העולם. מצאנו כי למרות העובדה שהסיכוי לעצור בעיטת 11 הינו גבוה יותר כשהשוער נשאר במרכז לעומת זינוק לאחד הצדדים, שוערים כמעט תמיד מזנקים לימין או לשמאל במקום להישאר במקומם. חקירה נוספת וניתוח של אותה התנהגות בלתי מיטבית (בלתי אופטימלית) בעליל הובילו לממצא, שמה שעומד מאחורי הדבר הוא תופעה שקראנו לה "הטיית עשייה" (action bias) — תופעה שלפיה ציפייה אישית או קבוצתית לבצע פעולה גורמת לאדם לפעול גם כשהדבר נוגד את מיטב האינטרסים שלו. במילים אחרות, השוערים האמינו שעליהם "לעשות משהו" במהלך בעיטת ה־11, שכן שער שיובקע יגרום לשוער להרגיש רע יותר אם לא יפעל (קרי, יישאר לעמוד במרכז השער), מאשר בעקבות פעולה (קרי — זינוק), דבר המוביל להטיה לפעולה.
"מעניין", תאמרו אולי, "אבל… אז מה?" אתם צודקים; הייתי יכול לעצור שם, ופשוט להשתמש בממצאים אלה כדי לעזור לשוערי כדורגל לתפקד טוב יותר בעתיד. אבל אז עלה במוחי הרעיון, שיישומי מחקר זה יכולים אולי להיות רחבים הרבה יותר. בסופו של דבר הגעתי לכלל התנהגותי פשוט: לפעמים, נתיב הפעולה הטוב ביותר הוא אי־פעולה, או הימנעות מפעולה. לא רק בעולם הכדורגל: בין שזו מכירת מניה כששוק המניות חלש (במקום לחכות לתפנית הבלתי נמנעת), התאמנות על נאום פעמים כה רבות עד שהוא נשמע בסוף מאולץ, מעושה ומשונן יתר על המידה (במקום פשוט לזרום עם הדברים ולאלתר על המקום), התלבטות יתרה ביתרונות ובחסרונות של החלטה (במקום פשוט ללכת עם תחושת הבטן), ובין שזה ניהול קפדני מדי של צוות (במקום לתת לחברים בו חופש פעולה) — כולנו מבזבזים (לעיתים) זמן יקר ואנרגיה רבת־ערך על "עשיית דברים" כשמוטב היה לנו (לפעמים) לשבת, להישען לאחור ולתת לטבע לעשות את שלו.
כלל התנהגות ייחודי ובלתי אינטואיטיבי זה זכה לתהודה רבה בקהילה המדעית ובתקשורת הפופולרית גם יחד. המחקר נבחר ב־2008 על ידי הניו יורק טיימס מגזין כאחת מפריצות הדרך המחקריות החדשניות ביותר של השנה בעולם. הבנתי אז שחלק גדול מן הפעילות המחקרית שלי, שהתמקדה שנים רבות בעיקר בספורט, הינו בעצם על ביצוע אנושי בכללותו.
המושג ביצוע — התנהגות מכוונת מטרה — תופס מקום מרכזי בתרבות המערבית בת זמננו. כל אחד רוצה לתפקד טוב יותר — לא רק בקריירה שלו, אלא גם בתחביביו, בקשריו ובעצם, פחות או יותר בכל דבר שהוא (או היא) עושה. אלא, שעל מנת לתפקד היטב בכל מצב שהוא, מן ההכרח להתמקד ולפתח כישורים פסיכולוגיים שעוזרים להוביל להצלחה בכך.
בדיוק כמו שהדבר נכון לכישורים גופניים, אפשר ללמד, ללמוד ולתרגל גם כישורים פסיכולוגיים. מתוך הבנת ההתנהגות האנושית של אינדיבידואלים כמו גם של קבוצות, אפשר לפתח את הכישורים הפסיכולוגיים הנדרשים ולהשתמש בהם להגברת הערנות, לטיפוח הכישרון והיכולת ולהגעה לביצועי שיא. מה שאני מדבר עליו כאן בעצם זו מוכנות מנטלית — היכולת לשגשג בכל סביבה.
בתוקף היותי אחד מהחוקרים הראשונים שהתרכזו בגורמים הפסיכולוגיים השונים העומדים ביסוד הביצוע בספורט — מלחץ עד מוטיבציה, הישגיות וביטחון עצמי, מתהליכי קבלת החלטות ויצירתיות עד דינמיקה חברתית, מהכנה מנטלית עד מוסריות — מצאתי שהגורמים הללו נכונים באופן מהותי הרבה מעבר לספורט. התחלתי למתוח קווים מקשרים בין ההתנהגויות והמוכנות המנטלית של ספורטאים לאלה של יזמים ברמות הגבוהות; בין היצירתיות המתגלה אצל אלופים מפורסמים בקפיצה לגובה, לזו שבאה לידי ביטוי בחברות החדשניות ביותר של ימינו; בין היכולת של מאמן בייסבול (כדור בסיס) לעורר מוטיבציה ולהוביל צוות לבין אותן יכולות אצל מנכ"ל חברת ענק שנכללת ברשימת פורצ'ן 500; כיצד מטרות ספציפיות חייבות להיות מוצבות לנגד העיניים במשרד כמו גם על מגרש הספורט; כיצד אחוזי הקליעה הגבוהים של מייקל ג'ורדן מקו העונשין בדקות האחרונות של משחקי גמר מכריעים, מקורם באותה רמת לחץ מיטבית (אופטימלית) שכל אחד יכול להגיע אליה בבואו להציג תוצר או סקירה בפני מנהליו; ועוד קישורים רבים אחרים כהנה וכהנה.
תהליכי החשיבה ודפוסי ההתנהגות המקושרים עם הצטיינות בספורט משתקפים בביצועים משובחים גם בתחומים אחרים, רבים ומגוונים שבהם פועלים בני אדם. אפשר ליישם לקחים שהופקו מפסיכולוגיית הספורט להבנת ההתנהגות האנושית לכל רוחב היריעה, אך בשום מקום אין הדבר בולט וחד־משמעי כמו בעולם העסקים, הכלכלה והכספים.
עם ההתקדמות העכשווית המואצת בהבנת ההתנהגות האנושית ברמה האישית כמו גם הקבוצתית, לקחים שהינם רלוונטיים למנהיגים בסביבות עסקיות וכלכליות מגוונות, מקומיות ובינלאומיות, הופכים להיות חיוניים יותר מאי־פעם בעבר. חשוב מאוד שמנהיגי צוותים — ממנהלים בדרג בינוני ועד מנכ"לים — ישתמשו בלקחים אלה ובתובנות הנובעות מהם כדי לתמוך ולהפיח השראה בעמיתיהם לעבודה ובעובדים תחתיהם, לייעץ ולעזור להם לתפקד ברמות הגבוהות ביותר שלהם, וליצור סביבת עבודה המייצרת הצלחה. מתוך התעמקות ברכיבי פסיכולוגיית הביצוע שעליה מבוססת ההתנהגות האנושית, מנהיגים בכל תחומי העשייה יכולים ללמוד למצוא את "שביל הזהב" הנחוץ על מנת לשפר ולקדם את תפקוד החברות שלהם לצד תפקודם האישי.
כפסיכולוג ספורט פעיל במשך כארבעה עשורים, לא רק חקרתי ולמדתי נושא זה וכתבתי עליו בהרחבה, אלא גם עבדתי ישירות עם ספורטאי צמרת, מאמנים ונבחרות מן השורה הראשונה, על מנת לעזור להם לשפר את ביצועיהם. ספר זה נוטל את הלקחים שלמדתי מפסיכולוגיית הספורט ומיישם אותם על התנהגות אנושית וביצוע בכלל, תוך שאני מראה כיצד גם אתם יכולים לרתום ידע זה כדי לתפקד ברמות הגבוהות ביותר ולהצליח בקריירה ובחייכם האישיים.
עכשיו תשאלו: אם חשבתי על הגורמים הפסיכולוגיים של הביצוע האנושי כבר אז, בעודי חייל בשנות השבעים המוקדמות, מדוע לקח לי זמן כה רב לכתוב את הספר הזה? חלק עיקרי של התשובה הוא בוודאי, שלחוקרים מהאקדמיה באופן כללי יש בעיה — הם הוכשרו לגבש רעיונות ולהעלות אותם על הכתב באופן מדעי סדור, קפדני ומחמיר ביותר. אולי פשוט הרגשתי נוח יותר במגרש המדעי המוכר הזה. אבל אז בא משהו ששינה באופן דרמטי את השקפת החיים שלי, ומתוך תחושה עמוקה של דחיפות הביא אותי לכתוב ספר זה. הדבר התחיל עם רעד קל, בלתי מובחן כמעט, בידי הימנית — שום דבר שצריך להיות מוטרד מדי בגינו. רק מאוחר יותר גיליתי שהיה זה איתות ראשון, ברכת "ברוך הבא", משותפי החדש לחיים — מחלת הפרקינסון.
אט אט החלו להופיע תסמינים תנועתיים חמורים, כמו נוקשות, קשיים בהליכה, איטיות כללית ורעידות ידיים חזקות יותר לפרקים. הכתיבה הפכה לנטל, וכתב היד שלי התכווץ למיניאטורה. התרופות שקיבלתי היו (והינן עדיין) יעילות למדי בכל הקשור לשליטה בתסמינים, במיוחד אלה המוטוריים, אך צפוי שהן יאבדו את יעילותן עם התקדמות המחלה. לנוכח המצב עברתי תהליך של "בדק בית" פנימי, שבמהלכו בחנתי לעומק את עברי ואת עתידי, ושקלתי מה הייתי רוצה לעשות עכשיו בזמן שעוד נותר לי עם איכות חיים מתקבלת על הדעת.
התחוור לי שיש לי זמן מוגבל שבו אוכל לעבוד באופן נורמלי פחות או יותר עם התרופות שאני נוטל נכון לעכשיו. הבנתי שאפילו אם התאים האפורים במוחי יישארו בלתי פגועים במידה סבירה, ידיי תסרבנה במוקדם או במאוחר להישמע באופן מלא להוראות שמוחי ייתן להן להקליד. באותו רגע ידעתי, שאני פשוט חייב לכתוב את הספר הזה. כמו ששר "המלך" אלביס, "עכשיו או לעולם לא".
בפרקים הבאים אתמקד בכוחות הפסיכולוגיים הסמויים לעיתים מן העין, והסובלים לעיתים קרובות מהתעלמות, אשר מניעים את הביצוע האנושי. אשאב ממחקרים מקוריים שלי, מניסיוני המעשי בתחום הספורט — ומתחומים אחרים כמו חינוך, צבא, אמנות, ספרות והיסטוריה — כדי להציע מסקנות ותובנות בנוגע לביצוע במובן הרחב ביותר, תוך שאני מראה כיצד אינדיבידואלים, צוותים וארגונים יכולים ליישם את התובנות הללו לכל משימה. ממצאים אלה ישימים באופן אוניברסלי, במיוחד במצבים עסקיים תחרותיים, רוויי לחץ או בעלי סיכון גבוה.
לקחים אלה הינם בעלי ערך רב למנהלים ולמנהיגי צוותים בכל רמות הארגון — כולל אנשי מקצוע ועסקים השואפים להגיע לתפקידים כאלה — ולעצמאים, אשר רוצים לא רק לשפר את תפקודם האישי, אלא גם להפיח השראה בעובדיהם, לתרום להצלחתו הכללית של הצוות שלהם ושל הארגון בכללותו, ולהפיק את המיטב והמרב מהקריירה שלהם.
בואו נתחיל!
