20. נתינה וקבלה בזוגיות


מערכת היחסים הזוגית מבוססת על נתינה זה לזה וקבלה זה מזה. הנער והנערה שמגיעים לגיל ההתבגרות, זכו לקבל מהוריהם עד התקופה הזו כילדים, והם עוברים להיות במקום של נתינה לזולת ומוכנות להיות במקום של קבלת אהבה מבן הזוג, שהוא אדם זר שאינו חלק מהמשפחה הגרעינית, או מהמשפחה המורחבת.
הנתינה והקבלה הם דרך של התייחסות הדדית שמגדירה את מערכת היחסים הזו כאהבה. עבור שני בני הזוג, היכולת והרצון שלהם להעניק ולקבל מבהירה לשניהם שמדובר כאן באהבה.
מה רמת הציפיות של כל אחד מעצמו ומבן הזוג לקבלה ומה רמת הציפיות שלו להענקה מהשני? לעיתים הציפיות לקבל הן גבוהות ממה שקורה במציאות, ואז עולים רגשות של אכזבה. לעיתים הרצון להעניק הוא זה שגורם לתחושות הסבל והמועקה משום שאין את היכולת להעניק כפי הצורך לבן הזוג.
הענקה נותנת למעניק תחושה טובה שיש בתוכו איכויות טובות שהתקבלו, עזרו, סייעו, הקלו, פיתחו את האהוב שלו ותרמו לו.
בזוגיות יש מצב קבוע של התנהלות בין שתי נפשות, ושני בני הזוג יודעים שזה המצב הנפשי המועדף על שניהם (עד שהם מגיעים למסקנה הפוכה ונפרדים). כאשר שתי נפשות זרות מתחילות לחפש את הדרך לחיות בזוגיות, זוהי התקופה של התחלת החיזור, ובה הנושא של האיזון בין הענקה לקבלה הוא קריטי. אם בן הזוג מעניק יותר מאשר בן הזוג השני מעניק לו, הוא יכול לחוות תחושה שמנצלים אותו. אם אחד מבני הזוג מרגיש שהוא לא יכול לקבל את הטוב שמעניק לו בן זוגו, כי אז המעניק מרגיש תסכול רב על כי התשורה שלו לא התקבלה ולא מילאה את בן הזוג באיכות שהייתה חסרה לו. הנתינה והקבלה הן איכויות חשובות בכך שהן אינטימיות ביותר וקשורות לאיכויות שרק שני בני הזוג מודעים להן. ככל שהזוגיות משמעותית יותר, כי אז הנתינה והקבלה מתאפיינות בכך שהן עונות על צרכים עמוקים ואינטימיים יותר בחיים של שני בני הזוג.
בדרך כלל, בני זוג לא רוצים לעשות בדיקה מה כל אחד העניק לשני ומה השני קיבל ממנו. עצם הבדיקה וההתייחסויות לשאלה מה הענקתי ומה קיבלתי, מביא את הזוגיות למקום של חשבונאות ושל משא ומתן, שהוא מתרחק מתחושת האהבה. האהבה לכאורה היא מצב שבו יש הענקה וקבלה ללא גבול וללא בחינה של כמה אני נותן.
לדעתי, יש כאן בעיה מובנית: באופן טבעי, כל נפש בוחנת באיזו מידה היא מעניקה לבן זוג ובאותו אופן היא בודקת באיזו מידה היא זוכה לקבל ולהיות מוענקת מהזולת. לעיתים הנפש הזו מעדיפה להתעלם מהבדיקות הללו ולחיות, לכאורה, רק לפי הכלל של הענקה ללא גבול. להערכתי, נפש שנמצאת רק במצב של הענקה, מתדלדלת בשלב מסוים ולא יכולה להעניק יותר. כך שיש ניגודיות בין הצורך של שני בני הזוג להעניק זה לזה ללא גבול לבין המצב שבו הנפש של כל אחד מהם בוחנת אם היא במצב של הענקת יתר, או שהיא זקוקה לקבל יותר מהזולת.
שני בני זוג התאהבו זה בזה, נישאו וילדו שני ילדים. שניהם עבדו במקצועות ההייטק כשכירים בחברות. בשלב מסוים עלה לגבר רעיון לסטארט־אפ. האישה המשיכה לעבוד כשכירה, והוא החל לקדם את הסטארט־אפ שלו, הוא הפסיק לקבל משכורת ולקח כשנתיים עד שהסטארט־אפ החל להרוויח, וגם אז ההכנסות היו מועטות. כל הזמן עלתה שאלת הכדאיות הכלכלית של הסטארט־אפ. האישה חשה שההענקה של בן זוגה התמעטה, ובנוסף לכך היא החלה לחוש מנוצלת, כי הפיתוח של הסטרט־אפ דרש שעות עבודה רבות, כך שבן הזוג הגיע מאוחר בערב ולעיתים אף המשיך את הפיתוח גם בשבתות. ההפרה של האיזון בקבלה ובנתינה החלה לפגוע באהבה שהייתה ביניהם. הגבר חשב שהאישה מגבה אותו על המהלך שהוא עושה, ונפגע מכך שהיא מקשה עליו להמשיך ולא תומכת בו עד שיצליח.
כאמור, תיתכן גם זוגיות שבוחנת ללא הפסק את הנתינה והקבלה, ולא רק במצבי לחץ וקושי. הסיבה לכך יכולה להיות משום שמאגר האנרגיה הנפשית של אחד מבני הזוג הצטמצם או היה מצומצם מלכתחילה. המצב האנרגטי של הנפש נבחן בכל רגע ורגע. כל הענקה לאחר מערערת את האיזון העדין בנפש של בן הזוג, והוא כואב וסובל מכל הפחתה קטנה וזעירה במה שהוא מקבל מבן זוגו.
הקבלה מבן הזוג אינה פשוטה למקבל בתוך מערכת יחסים זוגית. זהו מצב אינטימי ביותר, זו הסכמה של אחד מבני הזוג להיות במצב של חסר ולקבל לתוכו את מה שבן הזוג יכול לתרום לו. מה שהוא תורם לו, הוא חלק שקיים אצל המעניק וחסר אצל המקבל. ההכרה הזו — כי יש לאהוב בתוך הזוגיות חלק שהוא רוצה לתרום לי, ואני מוכן להודות בכך שהוא חסר לי ואינו נמצא אצלי — היא רמה גבוהה ביותר של ערך עצמי. כדי שתהליך הקבלה הזה יזרום באופן חופשי, חשוב שהמקבל יֵדע כי באותה המידה, אמורה להיות בתוך מערכת היחסים הזו איכות שקיימת בו ואינה קיימת אצל בן הזוג, וכי בן הזוג שעתה מעניק, מוכן במצבים מסוימים להיות זה שנזקק לאיכויות שלי. אם כך, הזוגיות נבחנת ומתקיימת כאשר היא דו־כיוונית ונוצרות נתינה וקבלה תוך בנייה של ערך עצמי אצל שני בני הזוג. ההזדקקות ותחושת החסר לא מורידות את תחושת הערך העצמי. הן רק מאפשרות לזוגיות להיות במצב של קבלה ונתינה, תוך הגברה של האהבה ההדדית ועלייה של הערך העצמי של כל אחד מבני הזוג.
אם ההענקה או אם הקבלה הן ללא גבול אצל אחד מבני הזוג, כי אז שאר התחומים של החיים מתבטלים בפני הזוגיות, ובני הזוג מתרחקים מהמציאות. במצב הזה הזוגיות מועמדת להיפגעות ולהרס. כי הנתינה והקבלה היא לא רק בין שני בני הזוג, אלא גם ביניהם כיחידה אחת מול החברה והמציאות.
ככל שההענקה מבוססת על הרצון הנפשי של שני בני הזוג — האהבה פורחת. אם אחד מבני הזוג מגדיר לבן זוג השני את הציפיות שלו, או את הדרישות שלו, לקבלה בתוך הזוגיות, כי אז מתחילות צרימות בתוך הקשר הזוגי. כבר לא ברור אם בן הזוג מעניק מתוך הרצון שלו, או משום שהוא נענה לבקשה של בן הזוג. בדרך כלל, אנשים לא מרגישים מוענקים באהבה כאשר הם ביקשו ונענו להם. הם רוצים שבן הזוג יעניק מתוך הרצון שלו ומתוך היוזמה שלו.
ככל ששני בני זוג חיים יחד לאורך זמן, הם מרשים לעצמם לבקש בצורה ברורה יותר מבן הזוג למלא את הצרכים שלהם. למרות שמצב זה יכול לבטא יכולת טובה יותר להיות בתקשורת הדדית, הרי שבמצב זה האהבה הולכת ומתמעטת. כך קורה שזוגות שמקדשים את נושא התקשורת ההדדית, לא מבינים מדוע הם מגיעים למצב של ירידה בתחושת האהבה ההדדית.
יועצים זוגיים מנסים לעזור לזוגות לפתור את הבעיות שלהם בדרך של הגדרת הצרכים של כל אחד, המללה של הצרכים הללו, מתוך חשיבה שבזכות תקשורת טובה יותר, תעלה המודעות ההדדית לצרכים ההדדיים, ומערכת היחסים של שני בני הזוג תשתפר. בפגישות הייעוץ שערכתי, ראיתי שהמצב אינו כך. מערכת היחסים הזוגית הולכת ומתערערת בדרך הזו. היועצים טוענים בפני בני הזוג, כי אי אפשר לצפות להתנהלות מסוימת בלי להבהיר אותה במילים, כי אז שני בני הזוג לא יודעים מה בן הזוג מצפה מהם. הבעיה היא, שכאשר בני הזוג אומרים את הצרכים שלהם זה לזה — האהבה פוחתת. הנתינה לא נחשבת אז בעיני המקבל.
התקשורת עם בן הזוג: מה אני רוצה ולְמה אני זקוק, לא מביאה בהכרח לקשר רגשי טוב יותר איתו. גם כאשר עושים למען השני, זה לא אומר שרוצים לעשות זאת, כך יוצא שהנתינה במצב הזה היא ללא התשוקה והרצון להעניק. ביטוי של הציפיות לקבל יכול לנטרל את הצורך להעניק מתוך רצון פנימי, וכך האהבה הזוגית יכולה לדעוך.
כדי שהאהבה תתחזק ותתעצם, חשוב שההענקה ההדדית והמוכנות להיות במצב של קבלה מבן הזוג תהיינה חלק ממערכת של קבלת החלטות שבין שני בני הזוג. מנהל הזוגיות באותה תקופה אמור להגדיר את הנתינה והקבלה שתהיה בין שני בני הזוג.