ביקורות ספרים על הספר תרגיל בנסים
|
יואנה וולנטין, גבר ואשה הנשואים שבע-עשרה שנים, מגיעים לטיפול זוגי.
היא כועסת, מאשימה, רוטנת. הוא די אדיש ובעיקר רוצה שקט ושלווה.
הם מעלים סיטואציות מהעבר ו"מתחשבנים" האחד עם השנייה.
המטפל מבקש מהזוג, לבצע משימות שונות. הם מתקשים בביצוע המשימות.
המטפל מכריז על הפסקה, כעבור חמש-עשרה דקות, כולם חוזרים לחדר להמשך הטיפול הזוגי,
אך המטפל נראה מהורהר, טומן את ראשו בידיו.
מסתבר שגם למטפל הזוגי יש בעיות עם אשתו...
הספר נותן לנו אפשרות להיות "זבוב על הקיר" בחדר המתנהל בו טיפול זוגי.
מומלץ בחום.
... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אדם הוא דבר מסובך. שני בני אדם זה כבר דבר מסובך בחזקת מסובך. המחבר האמיץ לא מהסס ומנסה למצוא פתרון לאחת מהשאלות הקדומות ביותר - בעיית הבעיות – זוגיות ועוד בחיי נישואין. מסתבר שלמחבר יש ניסיון לא מבוטל בתחום או סתם דמיון פורה ועשיר במיוחד. באמצעות שעה טיפולית אחת הוא מצליח להראות לנו כמה סודות לא מבוטלים בתחום. מעניין גם לראות כיצד מסרים שונים עוברים הרבה יותר טוב מבלי שאומרים אותם. הסיפור קצר, קליל ולא מעייף כמו שהייה אפשר לחשוש מטיפול בנושא רציני שכזה.
זהירות – ספוילר קטן - הוא אפילו הצליח להשאיר אותי עם חיוך – דבר לא קל – גם כשמדובר בי וגם כשמדוב... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מספרים על אדם שחשב שאשתו התחרשה. הוא היה בסלון והיא בחדר השינה, והוא צעק לה והיא לא ענתה. הוא התקרב לחדרה וצעק שוב מהפרוזדור, ושוב היא לא ענתה. הוא נכנס לתוך חדר השינה, צרח את שמה, ואין קול ואין עונה. הוא ניגש למיטה עצמה, תוך כדי מחשבות שהיא התחרשה לגמרי, וצווח בכל כוחו. ואז היא ענתה לו בצרחה משלה: "תגיד לי, אתה חרש? אני כבר שלוש פעמים עונה לך בצרחות ואתה לא עונה"...
עכשיו תחשבו של שני בני זוג, שמנהלים דו שיח של חרשים, תרתי משמע, כשגם מערכת היחסים שלהם סובלת מחירשות איומה, ואל דו השיח הזה, שבו אף אחד לא מבין את הצד השני – ויותר מזה – סולד ממנו ולא סובל אותו, מ... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, זוג אחד מתוך ארבעה עתיד להתגרש בישראל. 27% מתוך הזוגות שנישאו מתגרשים בסופו של דבר. אני מבחין בזוגות האלו בסביבתי הקרובה: במשפחתי המורחבת, בחבר מכריי, במסגרת העבודה. חלקם מחליטים לפרק את החבילה הבלתי מוצלחת וחלקם מחליטים לחרוק שיניים ולהמשיך בדרך שהם לא מאושרים בה. ואז, דווקא אז, כשהרהורים נוגים באשר למוסד הנישואים חולפים במוחי ולנגד עיניי מרצדת לה הסטטיסטיקה הכאובה, אני נזכר גם בהם. באלו שהתגברו על הקשיים והמכשולים ופצחו בדרך זוגית משותפת חדשה ומוצלחת, בזוג הקשישים שיושבים שלובי זרוע על אותו הספסל בגן הציבורי הסמוך... המשך לקרוא
47 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
