ביקורות ספרים על הספר בושות

הלכתי לספרייה במצב רוח שפוף ולב כבד...הנגלה האחרונה שהבאתי מהספרייה, היתה גרועה. הכלב שלי נפטר...עברתי על מדפי הספרים...ונתקלתי בספר "בושות", השוכב לו בצד על עדן החלון. אולי ספר מצחיק...ירומם מעט את רוחי? חשבתי? בשונה מ"פואנטה" - ניגשתי לספר ללא ציפיות. לא ציפיתי לסטירה בועטת, מבקרת, לא היו לי אשליות לגבי סטנדאפ מטורף...או תוכן רציף. פתחתי הספר והתחלתי לצחוק. כי היו קטעים מצחיקים. קטעים פחות מצחיקים וקטעים לא מצחיקים בכלל, כמו בכל סטנד אפ. בכל יום, מצאתי את עצמי פותחת את הספר, קוראת דף, מעיינת בציורים בדפים אחרים וצוחקת. באם לא צוחקת, לפחות מחייכת. אומרת ל... המשך לקרוא

סבטלנה כהן

אז כבר בהקדמה, גורי אלפי דואג להבהיר לנו מה לא נמצא בספר: אין עלילה, וגם לא נרטיב או עלילה (למי שחיפש עלילה, אז אין), אין גם אוצר מילים, אין מתח, אין צנזורה, אין מין (סתם, יש), אין קתרזיס ("הקתרזיס היחיד שיכול להתרחש בסיום הספר זאת ההבנה שלכם שיצאתם אידיוטיים שבכלל קניתם אותו ושיתפתם פעולה עם פולחן האגו המביך הזה") ואין מסר ("חוץ מאחד, שאומר אותו כאן ועכשיו: "לכל אדם מגיעה חניית נכה"). אכן. לא מצאתי את כל אלה. מה חיפשתי? האמת, חיפשתי להתפוצץ מצחוק. ואם לא להתפוצץ, אז לפחות לצחוק בקול, צחוק בריא וחזק ומביך כזה שאחריו עוד ממשיכים לעשות קצת קולות של 'אויש, זה טוב', '... המשך לקרוא

פואנטה℗