ביקורות ספרים על הספר גם השמחה שלי רוקדת בעדינות

הספר הזה פרט על מיתרי ליבי כבר מהמילה הראשונה. הוא כואב חותך בבשר מפעים מצמרר מרטיט נותן פרספקטיבה אחרת על החיים ובעיקר מיוחד, שונה. ניכר כי המילים היו טמונות בליבה של ניסימוב כבר זמן רב ורק חיכו להשתחרר, לגאולתן, כציפור המשתחררת מכלאה אל הדרור. בספר הזה מרגיש שהמשוררת, לאחר עבודה רבה, מצליחה ליישר מבטה אל העבר, מביטה בו עמוק-עמוק בעיניים באומרה: אינני מפחדת יותר. הגיע הזמן להוציא הכול. וכמה שהיא מצליחה בשורות מעטות לומר כל כך הרבה דברים שלא היו נאמרים בספר שלם, כמה שהיא מצליחה לבטא רגשות ששנים רבות היה לוקח להבין. והיא אינה מדלגת על דבר, לא ... המשך לקרוא

-^^-

זיכרונות. מהם בדיוק? כשאני מתבקש לדבר על נושא כאוב, נושא קשה אשר מטריד אותי ויושב ומכביד על ליבי, אני בדרך כלל לא מסוגל להוציא את כל מה שיש לי ביפנים, החוצה, בבת אחת. אני מוציא את מה שיש לי לומר בחלקים. ברסיסים קטנים. אחרי כל כמה מילים, הפסקה, עצירה בדיבור. כמו שאני מקיא. כמו שאני מחרבן (סליחה על הביטוי). הדברים האלו שיוצאים ממני הם בעצם זיכרונות. כל מני חוויות, תחושות, פחדים וחששות, שסובבים סביב אותו נושא. כשאני, למשל, בביקורי אצל הפסיכולוג, מתבקש על ידיו לספר לו על נטייתי המינית, אני לא מספר את הדברים בבת אחת, אלא בחלקים קטנים, אותם רסיסים קטנים שדיברתי ... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו