ביקורות ספרים על הספר מדריך האסטרונאוט לחיים על כדור הארץ

זה לא ספר - זה מניפסט/נאום ניצחון של אדם זחוח, מלא בעצמו וחדור גאוות יחידה. בניגוד להבטחה שעל גבו הספר לא עוסק בחוויה היומיומית של האסטרונאוט או בהתמודדותו עם שגרת האימונים והחלל. הוא כן עוסק בהמטרת קלישאות ומנטרות בשנקל על הקורא האומלל תוך רישום זכויות יוצרים עליהן. חשבתם ש'ביקורת זה לא עלבון אלא הזדמנות'? זו סיסמה שלמדתם בקורס מד"צים? לא-לא. היא הומצאה בנאס"ה ע"י אסטרונאוטים. כך גם 'להנות מהדרך ולא מההגעה ליעד', 'יש להתכונן תמידלתרחיש הגרוע מכל' וכיו"ב אמרות שפר. כל זה מסוקר בצורה יבשה ועניינית מאוד בלי שמץ קטן של אנושיות. ספר משעמם ומיותר... המשך לקרוא

אילת

נהנתי מאוד מאוד !!! הסופר, כריס הדפילד, שהוא קוסמונאוט לשעבר, ששהה בתחנת החלל , מתאר את הלימודים שצריכים לעבור בכדי להיות אסטרונאוט, מספר על האתגר האישי להיות טייס חלל, והחישול הפנימי שנדרש כדי לעמוד במשימה. ומונה את הערכים והתובנות שהוא קיבל מעצם הלימודים ומתוך התבוננותו בכדור הארץ בזמן השהייה בחלל. בספר מציג כריס הדפילד את התכונות הנדרשות מטייס בכלל ומטייס חלל בפרט, ומוסיף אנקדוטות ותאורים מהחיים בחלל: כמו איך להשתין בתחנת החלל, שבה אין כח כבידה, וכל טיפה עלולה להיות מופצת לכל משתתפי המסע... ועד ניתוח מצבי תקלה קריטיים והצורך בקבלת החלטות מהירה. ... המשך לקרוא

נילי

זהו ספר מבטיח דבר אחד, ומקיים דברים אחרים. לטיסה לחלל יש משמעויות רבות. בעצם יש כאן השלכה של אדם אל סביבה עויינת, שאינה מתאימה בהחלט לקיום שלו, אינה סולחת, ומפתיעה באתגרים שהיא מעמידה בפני הנוסע אליה, בזמן הנסיעה, השהיה והחזרה לכדור הארץ. הטיסות הראשונות , היו אתגר ליכולת להתנתק מכח הכבידה ( תוכנית מרקורי), לאחר מכן נבחנה האפשרות לשיגור אדם סביב כדור הארץ (יורי גאגארין ואחריו האמריקאים), בשלב השלישי באו הטיסות לירח ( תוכנית אפולו). בשלב הנוכחי יש תהליך בדיקה של השהות הממושכת בחלל (בינתיים חצי שנה כל פעם), בתחנה שחגה סביב כדור הארץ. פיתוח כזה דורש ה... המשך לקרוא

אורי רעננה

באחד בפברואר 2003, הייתי בדרכי לטבריה, עם קולגות מהעבודה. תכננו להתחיל יום שיא בפרוייקט חדש, ולכן דיברנו כל הדרך ולא ממש הקשבנו לחדשות. כאשר הגענו למקום המנהלת אמרה שלצערה "לרגל האירועים" היא מתחילה את היום בדרך קצת שונה, וכינסה את התלמידים. כך נודע לי על מותו של אילן רמון. בניגוד אלי, המעופפת באסטרונאוטיות ולא ממש מבחינה באקטואליה סביבי, תלמידי כיתות ז' בחטיבה בטבריה עקבו בדריכות אחרי טיסתו של האסטרונאוט הישראלי הראשון, ומותו היכה אותם באבל גדול. באחת עשרה השנים שחלפו מאז יצא לי להיות מעורבת בפעילויות חינוכיות רבות לזכרו של רמון, ואולי זה עצוב לומר, א... המשך לקרוא

נצחיה