ביקורות ספרים על הספר חופשתו של מגרה - מגרה והאיש על הספסל

ספר מתח שבלי לעשות הרבה עניין מעניין ונחמד... המשך לקרוא

רוני pery

פעם ראשונה שאני קוראת מעלילותיו של רב פקד מגרה של סימנון. הקריאה זורמת והספר מותח, אך בשני הסיפורים הרגשתי קצת אכזבה עם גילוי הרוצח. כאילו כל הסיפור הוביל לכיוון מסויים, ופתאום עמוד או שניים לפני הסוף מתגלה משהו שונה, בכלל לא צפוי לפי שאר הסיפור. בגדול, נחמד להעברת זמן ללא למחשבה עמוקה, לפעמים צריכים גם כאלה.... המשך לקרוא

מירית

ספר שאין אפשרות שלא לאהוב אותו או להניח אותו מהידיים מהרגע שמתחילים לקרוא ולהבין את הכתיבה של סימנון. ההסתכלות של מגרה על החברה הצרפתית על כל רבדיה, התיאורים המשעשעים של דמויות גרוטסקיות להפליא (כמו פרנן הקצב, לוראנס הטבחית ושלא לדבר על אשת הקורבן בסיפור השני), ובעיקר הבנתו של כל פשע ופתירתו, הופכים את הספר לחוויה מומלצת ביותר אהוב עליי ביותר היה "מגרה והאיש על הספסל", למה גורמות זוג נעליים, הא? מומלץ לקרוא עם כוסית יין לבן או קלוואדוס (;... המשך לקרוא

Osirus

מומלץ! לאו דוקא למי שאוהב "ספרי מתח". אני סבור שספריו של סימנון בכיכוב רב פקד מגרה אינם ספרי מתח (אני לא בטוח שאני יודע מה ההגדרה), אלא משתמשים בפרשת החקירה של הפשע שאירע על-מנת לתאר בעין רגישה את החברה בה הם מתרחשים. מגרה משתמש בעין הבוחנת שלו, הרגישה למרכיבים החברתיים והתרבותיים של החברה הצרפתית על רבדיה השונים, לצורך פתרון הפשע. תוך כדי כך נחשפת הרב-גוניות וגם הבנאליות של החברה בה מתרחש הפשע. המציאות האפורה בה פועל מגרה מפתיעה במקומות הלא-צפויים. ... המשך לקרוא

Huck

מייגע (נחום ז.)... המשך לקרוא

ספריית מגדלים

בספר מאגד שני סיפורים מסדרת רב פקד המתוסבך ז'ול מגרה ממשטרת פריז, גיבורה של סדרה שלמה של ספרי מגרה פרי עתו של סימנון. בלי טריקים של CSI, בלי פרופיילרים של "מחשבות פליליות", בלי עלילה רווית אלימות של הרלן קובן, רב פקד מגרה ממשטרת פריז יודע לסגור את הקצוות בכל תיק רצח פתוח. נקודה! בלש מהאסכולה ישנה, שלא מפחד לכתת רגליים בסמטאות הצדדיות, להיפגש עם אנשים שבשולי החברה הפריזאית ולחקור חשודים בלי הפעלת לחץ פיזי (חוץ אולי מסטירה של אב לבן סורר, כפי שמעיד מגרה עצמו בעדות בבית המשפט). הסיפור הראשון מתרחש בקיץ, כשמגרה יוצא לחופשה, אך כמובן לא אדם כמגרה יוכל לשכב על ... המשך לקרוא

נתי ק.

אין מילים. נדרשתי לא מזמן לסוגיית ה"נחיתות" המדומה של הז'אנר הזה בהשוואה -למשל- לספרות הקאנונית/הקלאסית ואני מרגיש צורך לומר שוב ובאופן ברור : לא דובים ולא זבובים... סימנון הזה, יש לו יכולת (יותר נכון : הייתה לו יכולת...) לכתוב פואזיה של ממש, אז מה אם גיבורו הוא לנצח רב פקד מגרה ?! ואז מה אם החשוד המיידי הוא בד"כ האשם בסוף ולכן הנראטיב שעל פיו מתפתח הרומאן הוא לא בהתאם לקו ה"מי", אלא בהתאם לקו ה"מדוע" ?!... האיש מתאר את הבולוורדים של פריז או את טיילת 'הקנביאר' של מרסיי או את נופיה הכפריים של צרפת (והוא בכלל היה בלגי, ז'ורז'...) באופן כה לירי ומסוגנן, שאתה פשוט שם... אין-... המשך לקרוא

הלל הזקן