ביקורות ספרים על הספר מה שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי

שמעון אדף כותב מתוך הרווח שבין שני קצוות תמידיים. הוא מתעמת עם נושאים רבים שקצרה היריעה מלפרט. הנאורות המערבית כנגד הדתיות המזרחית, הילדות שאין בה דבר מלבד כאב כנגד השאיפה לעולם לא להתבגר, השקיעה בעולם פנימי אטום ומסוגר אבל היכולת לנתח את המציאות בחריפות יתרה. חוסר יכולת להתמודד עם אכזריותו של אבא ושל אלוהים, ומול זה אכזריות המשורר עצמו, שאינו מסוגל לרחם או לסלוח, ובאותה נשימה רוצה רצון עז לנחם. להתנגד לאפשרות להיות אהוב, ותמיד לאהוב יותר מידי. "בבית אני לא. מעברים מגוששים אני מגיע, להב ממורט מול כל האהבה. רק נקודת חולשה עדין - הלב נקב בעדו שוטף ... המשך לקרוא

פָּלִימְפְּסֶסְט