ביקורות ספרים על הספר סופה דוהרת שוב

‎ ‎הוא אחז במושכות סוסתו כשכל גופו נתון אל המשימה שלפניו. המשימה הראשונה בחייו כנוטר. הוא נצמד אל הסוסה האהובה עד שהוא חש בחום גופה המתמזג בחום גופו שלו ונוסך בו בטחון רגעי שגורם לו לשרטט את שניהם כגוף אחד הנע בין מרחבים פתוחים והרריים, בטחון מתעתע שמותיר אותו לשקוע בתהיות: כיצד יראו פני הדברים בעתיד? הוא איפשר למחשבותיו ודמיונותיו לפרוח כציפורים רגוזות ועד מהרה שקע בעולם אחר ורק גופו נוכח בעולם הגשמי, עולם שנראה רחוק ממנו שנות אור. לפתע, נשמעה קול פקודה רמה. הוא התעורר מחלומו בהקיץ וזקף את גבו, נפרד מגופה של סוסתו שהתרפק עליו דקות מעטות קודם לכן... המשך לקרוא

סקאוט