ביקורות ספרים על הספר אורחים

אני רוצה להתוודות – אני אוהב מאוד את הכתיבה של איילת גונדר-גושן. יש משהו באוזן הפנימית שלה, ביכולת שלה לשמוע את המוזיקה של השפה, שמעטים מצליחים לשחזר. כל משפט בספר נבנה בקפדנות של מי שמקשיבה למנגינה הזאת בעיניים עצומות. היא יודעת לעצור רגע לפני הדרמה, להניח שתיקה שתדבר במקומה. התוצאה היא פרוזה שנראית פשוטה – אבל היא מהסוג שמחזיק את הקורא בגרון, בלי לצעוק. הדמויות ב“אורחים” נושמות. נעמי, האם הצעירה, מותשת ומוארת בו־זמנית, איננה גיבורה אלא מראה אנושית – עדינה, מבוהלת, נעה בין חמלה לאשמה. גם הדמויות המשניות כתובות היטב, וכל אחת מהן נדמית כרגע קטנטן ... המשך לקרוא

אדמה