ביקורות ספרים על הספר זה לא הזמן לפאניקה

"הקצה הוא שכונת אשפתות שורצת מחפשי זהב, אנחנו פושעים נמלטים, והחוק הכחוש רעב לאוכלנו" - נשמע כמו משפט שיצא ממחולל קלישאות, ולא מהמשובחים שבהם, אבל למעשה זה נוסח הכרזה שכתבה פרנקי ועיצב זיק, שני בני עשרה דחויים במקצת, בעלי נטיות אמנותיות, שבילו קיץ אחד ביחד בעיירה לא חשובה במיוחד במדינת טנסי אשר בארצות הברית של אמריקה. הכרזה הופכת ויראלית - אם כי מדובר בשנות התשעים, האינטרנט בחיתוליו ואף אחד לא יודע מה זה ויראלי - מצולמת ומשתכפלת ומודבקת באינספור מקומות וגורמת לתוצאות שפרנקי וזיק, שבסך הכול רצו לעשות אמנות, לא שיערו. שני עשורים קדימה, פרנקי מימשה את י... המשך לקרוא

בועז