"אני אדם פשוט מאוד ממשפחה פשוטה מאוד ומקהילה פשוטה מאוד. בכפר שבו גדלתי לא היו מים זורמים או חשמל, לא צפינו בטליזיה ומעולם לא טעמנו שוקולד. בילדותי, לא ידעתי מהי גזענות ולא הבדלתי בין אנשים על סמך צבע עורם או דתם. ב-2004 נאלצתי, כמו המוני דארפורים אחרים להמלט מהסכסוך האלים בארצי. הבנתי שאני פליט רק כשנתקלתי לראשונה במושג בחוברת הדרכה של האו"ם שקראתי בעת שהייתי במצרים. בסודאן, במצרים וגם בישראל ספגתי שנאה ואלימות בשל זהותי וצבע עורי, ובשל היותי פליט. בישראל נכלאתי בשל היותי פליט. ב-31 בדצמבר 2005 ראיתי 27 מחברי נרצחים לנגד עיניי במצרים ק' בשל היותם פליטים. הספר הזה מביא את סיפורי, את ילדותי המאושר בדארפור, ואת הזמנים הקשים בחיי כפליט. אני רוצה שבני אדם יראו את כולי, לא רק את צבע עורי או את מעמדי המשפטי. שכן פליטים אינם אנשים חסרי שם. יש להם משפחות, סיפורים, חיים, בדיוק כמו לך."...