אורי פרידמן

אורי פרידמן

סופר


1.
בִּגְּלַל הַשִּׁירִים בָּאתִי אָמְרָה אוֹחֶזֶת בִּקְצוֹת הַשֻּׁלְחָן הַמּוּכָן הָעֲרָבִיָּה חָשַׁבְתִּי שְׁבִי אָמַרְתִּי וְהוֹשַׁטְתִּי יָדִי אֶל הַכּוֹס הַשְּׁתוּיָה הִיא הִתְיַשְּׁבָה נִפְגַּשְׁנוּ לִפְנֵי שִׁבְעָה יָמִים בִּכְפַר מוֹשָׁבָהּ פְּגִישָׁה קְצָרָה שְׂפָתֶיהָ הָיוּ חֲשׁוּקוֹת טְבוּלוֹת בַּשִּׂנְאָה הַמֻּכֶּרֶת הַמְנַכֶּרֶת אַחֲרֵי שֶׁדִּבַּרְנוּ עַל שִׁירַי הִתְרַכְּכוּ פָּנֶיהָ הַיָּפוֹת וְהוֹשִׁיטָה יָדָהּ אֵלַי עַכְשָׁו הָיוּ פָּנֶיהָ מוּלִי לָגַמְתִּי טִפָּה אַחְרוֹנָה וְעוֹד טִפָּה הַשִּׁירִים שֶׁלְּךָ עָצְרוּ אֶת הַמָּוֶת אָמְרָה קֵרַבְתִּי אֵלֶיהָ אֶת יָדִי וְנָגַעְתִּי בְּפָנֶיהָ הַחַמּוֹת הָאֲדֻמּוֹת לֹא דִבַּרְנוּ עַל אוֹדוֹת הַשִּׁירִים לֹא הוֹדוֹת לָהֶם נֶעֱצָר הַמָּוֶת לֹא דִבַּרְנוּ כְּלָל וְהַמָּוֶת לֹא נֶעֱצָר לֹא פְּגַשְׁתִּיהָ לֹא יָשַׁבְתִּי לְיָדָהּ לֹא נָגַעְתִּי בְּפָנֶיהָ הַחַמּוֹת כֵּן חָשַׁבְתִּי עָלֶיהָ עֲלֵיהֶם עָלֵינוּ עָלַי הַמִּתְבּוֹנֵן בַּאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים בַּמִּדְרָכוֹת הַהוֹמוֹת...






©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ