“ספר מצוין! אהבתי אהבתי אהבתי. גיליתי את עצמי עונה לעצמי על השאלות. מתחייכת מהציורים הקטנים המשולבים כחלק בלתי נפרד מהסיפור, ונהינית סתם ככה מהטקסט, העלילה, הדינמיקה וכל זה.”

“36 שאלות שבזכותן הכרתי אותך. על הספר הזה שמעתי כלכך הרבה ביקורות,טובות ורעות,לא ידעתי כלכך מה לחשוב עליו אם לקרוא אותו או לא לקרוא אותו. ואחרי שקראתי אותו יש לי כמה מילים להגיד. ואווו,ואווו,ועוד פעם ואווו!!! הספר הזה כלכך מדהים. הוא פשוט מבוסס על פסיכולוגיה טהורה. כלכך הזדהתי עם הדמויות והתחברתי אליהן,הדמויות עברו לדעתי פשוט תהליך מדהים ועמוק אם זה לבד או אם זה אחת עם השנייה,הן נעזרו אחת בשניי”

“*אזהרה* הספר הזה הוא ספר שאם תעזבו אותו באמצע הקריאה אתם אולי לא תמצאו סיבה מספיק טובה לחזור ולקרוא אותו. ניסיתי לקרוא אותו כבר הרבה, הרבה זמן. קראתי חצי ממנו. ממש חצי שלם, ולא יכולתי להמשיך. הספר הזה היה פשוט...לא מספיק עמוק בשבילי, רציתי ספר שימתח אותי, שירגש אותי, וקראתי ופשוט לא היה אכפת לי מהדמויות. בסופו של דבר, שמעתי עליו ביקורת שלילית, הבנתי למה לא הצלחתי לסיים אותו דרך הביקורת, וחזר”

“הילדי היא הדמות ההיפית המוזרה היחידה שהצלחתי להתחבר אליה בספרים בכל ימי חיי. ברצינות, לפעמים קשה להבין אם היא בת 200 או בת נוער. כי הצורת מחשבה שלה מתחלקת ל2: או פעילה בעצומה לשלום עולמי (אני מחרטטת, עזבו אותי) או ילדה ששכחה לשחרר את הדובי. פול הוא חתיך. סליחה, אבל זה מה שהוא. לפחות בהתחלה. אם הייתי סופרת את כמות הפעמים שאמרו שהוא נראה טוב, או את כמות הפעמים שהילדי אמרה שהוא גברי, היה המון כאל”

“ספר מצוין! אהבתי אהבתי אהבתי. גיליתי את עצמי עונה לעצמי על השאלות. מתחייכת מהציורים הקטנים המשולבים כחלק בלתי נפרד מהסיפור, ונהינית סתם ככה מהטקסט, העלילה, הדינמיקה וכל זה.”

“36 שאלות שבזכותן הכרתי אותך. על הספר הזה שמעתי כלכך הרבה ביקורות,טובות ורעות,לא ידעתי כלכך מה לחשוב עליו אם לקרוא אותו או לא לקרוא אותו. ואחרי שקראתי אותו יש לי כמה מילים להגיד. ואווו,ואווו,ועוד פעם ואווו!!! הספר הזה כלכך מדהים. הוא פשוט מבוסס על פסיכולוגיה טהורה. כלכך הזדהתי עם הדמויות והתחברתי אליהן,הדמויות עברו לדעתי פשוט תהליך מדהים ועמוק אם זה לבד או אם זה אחת עם השנייה,הן נעזרו אחת בשניי”

“*אזהרה* הספר הזה הוא ספר שאם תעזבו אותו באמצע הקריאה אתם אולי לא תמצאו סיבה מספיק טובה לחזור ולקרוא אותו. ניסיתי לקרוא אותו כבר הרבה, הרבה זמן. קראתי חצי ממנו. ממש חצי שלם, ולא יכולתי להמשיך. הספר הזה היה פשוט...לא מספיק עמוק בשבילי, רציתי ספר שימתח אותי, שירגש אותי, וקראתי ופשוט לא היה אכפת לי מהדמויות. בסופו של דבר, שמעתי עליו ביקורת שלילית, הבנתי למה לא הצלחתי לסיים אותו דרך הביקורת, וחזר”

“הילדי היא הדמות ההיפית המוזרה היחידה שהצלחתי להתחבר אליה בספרים בכל ימי חיי. ברצינות, לפעמים קשה להבין אם היא בת 200 או בת נוער. כי הצורת מחשבה שלה מתחלקת ל2: או פעילה בעצומה לשלום עולמי (אני מחרטטת, עזבו אותי) או ילדה ששכחה לשחרר את הדובי. פול הוא חתיך. סליחה, אבל זה מה שהוא. לפחות בהתחלה. אם הייתי סופרת את כמות הפעמים שאמרו שהוא נראה טוב, או את כמות הפעמים שהילדי אמרה שהוא גברי, היה המון כאל”