לאה מרקשייד, ילידת בלגיה, הייתה בת שש כאשר עצרו שוטרי משטר וישי את אביה בכפר הקטן לאקוֹן (Lacaune) בדרום צרפת, שאליו הוגלתה משפחתה. לאה, שהייתה עדה למעצרו של אביה, לא ראתה אותו עוד. עשרות שנות חיים עברו עד שהתגלו מכתבים שכתב האב בדרך למחנות בצרפת ובגרמניה. בין המכתבים היה גם מכתב מצעיר צרפתי שסיכן את נפשו למען האב. פיסות עדות מרגשות אלה היו הניצוץ שהבעיר את האש בלבה של המחברת. היא יצאה למסע כדי להתחקות אחר קורות משפחתה בצל המאורעות הגורליים בתולדות העם היהודי החל מסוף המאה התשע עשרה בגליציה וכלה בישראל של ימינו. עדויותיהם של ניצולי שואה שפתחו לבם בפני המחברת, מחקר היסטורי, ניתוחים סוציולוגיים ופסיכולוגיים וזיכרונות אישיים מובילים את הקורא מתיאור גורל משפחה אחת לתיאור גורל המשותף לאלפי משפחות יהודיות ממזרח אירופה, משפחות שהיגרו למערב אירופה בעשורים הראשונים של המאה העשרים ומצאו עצמן לכודות בצרפת תחת הכיבוש הנאצי. הספר מסתיים באמירה אישית אופטימית המביעה אמון בדור הצעיר וביכולתו ליצור עולם שבו רצח עם לא יעלה על הדעת.   לאה מרקשייד היא ביוכימאית. מתגוררת בישראל משנת 1961. עד צאתה לגמלאות  פרסמה רק מאמרים מדעיים. עם פרישתה התפנתה לחקור את האירועים ההיסטוריים שקבעו את גורל בני משפחתה וגורל דורות שלמים של יהודים. ספר זה הוא תולדת מחקר זה, אשר נמשך יותר מעשר שנים. במהלך תקופה זו פרסמה גם שני מאמרים בכתבי עת היסטוריים בצרפתית. ספר זה פורסם במקור בצרפתית וזכה לתשבחות....