הנושא המוגדר כבעיית חופש הרצון מהווה אחד ממוקדי העניין המרכזיים של הפילוסופיה המערבית. גם אם בפילוסופיה האנליטית חלה בתחילת המאה ה-20 ירידה מסוימת בקרנו, אזי בעשורים האחרונים הוא עובר פריחה מחודשת, ומרחב חדש של שיח נפתח בפניו. בפילוסופיה הקונטיננטלית נושא החופש תמיד היה מרכזי, ודי להזכיר הוגים כמו קירקגור, היידגר וסארטר, כמו גם את דבריו של גוֹטינג הקובע שהנושא המרכזי של הפילוסופיה הצרפתית במאה ה-20 הוא החופש האינדיבידואלי.
בתחילתה של המאה ה-20 זהר כוכבו של אנרי ברגסון בשמי הפילוסופיה האירופאית, ואף מעבר לה. כאשר זכה בפרס נובל לספרות בשנת 1927, הייתה בכך הכרה רשמית בתרומה אשר חרגה הרבה משדה הפילוסופיה גרידא והקיפה תחומי תרבות רבים ומגוונים. הפילוסופיה הברגסונית היא פילוסופיה של הבעיות הגדולות, והיא עוסקת באלו תוך כדי שילוב נדיר של צורה ותוכן. התוצאה היא מבנה אורגני שכל חלקיו שלובים זה בזה, והוא צומח כשלם, ממש כמו המציאות שאותה הוא שואף לחשוף וממנה הוא עולה.
בספר זה נפרשת, תוך כדי בנייה מחדש, השקפתו הפילוסופית של ברגסון ביחס לבעיית חופש הרצון. תהליך הבנייה חושף את יסודות הפילוסופיה הברגסונית, מהם נובטת השקפת חופש הרצון שלו, ומאפשר הבנה מעמיקה שלהם. עמדתו של ברגסון בשאלת חופש הרצון מעומתת עם עמדות עכשוויות בנושא, בעיקר מהאסכולה האנליטית, והיא מתגלית כרלוונטית מבחינה ביקורתית וקונסטרוקטיבית כאחת. בה-בעת, שילובן של האסכולות הפילוסופיות השונות תחת מטריית הדיון בחופש הרצון יוצר גשר בין שתי המסורות, ופותח שער להבנה חדשה של התפתחות הפילוסופיה והיווצרותן של הבעיות הפילוסופיות הגדולות.
...
