לאון (לב) טרוצקי, הוגה הדעות והמנהיג הרדיקלי הבלתי מתפשר, כותב מנהמת לבו על בנו המת. דבריו המרגשים מציגים פן אנושי של אב שאיבד את היקר לו מכול – בן אהוב, חבר, לוחם שותף לדרך. באמצע ינואר 1938, בפריז, התלונן גבר צעיר על כאבי בטן עזים שאובחנו כתחילתה של דלקת תוספתן. ב-8 בפברואר הוא אושפז ונותח בקליניקה שנוהלה בידי גולים רוסים "לבנים" מתנגדי המשטר הקומוניסטי בברית המועצות. ב-16 בפברואר נותח שנית, אך לא שרד. בן שלושים ושתיים היה במותו. היה זה לֵב לְבוֹביץ' סֵדוֹב, אזרח סובייטי, גולה פוליטי, בנם של לב טרוצקי ונטליה סדוב. "לב סֵדוֹב - בן, חבר, לוחם" / לאון טרוצקי, תורגם על פי הנוסח האנגלי (שתורגם מהמקור ברוסית) בהוצאת Young People's Socialist League, מרס 1938, ניו יורק, ארה"ב. -- -- -- הספדו של טרוצקי מלוּוה בריאיון עיתונאי שערך עִמו הסופר הבלגי-צרפתי ז'ורז' סימנון, שליח היומון "פּארי-סוּאַר", בסגנונו הייחודי המוּכּר מיצירותיו. מרתקות השאלות הנוקבות הרות הגורל שהוא מציג לטרוצקי והתשובות שבצדן – על רקע עלייתו של היטלר לשלטון והצטברות ענני הסערה בשמי אירופה. "אצל טרוצקי" / ז'ורז' סימנון, תורגם מצרפתית מהריאיון המקורי שפורסם בעיתון Paris-Soir ב-16 וב-17 ביוני 1933...