|
|
|
1.
|
|
החוקרים שעוסקים בטרור האסלאמי מתחלקים למספר קבוצות: קבוצה אחת מצלמת את המצב הקיים ומבינה את הטרור כתגובה למדיניות המערב. החוקרים אשר משתייכים לקבוצה הזאת אינם מתייחסים לשורשי התופעה ולתהליך צמיחתה – הם סבורים שלוּ רק ישתנו מרכיבים מסוימים במדיניות המערב, לו רק ישַנו האמריקאים או הישראלים את דפוסי התנהגותם כלפי הערבים או המוסלמים, לו רק יחוסל האימפריאליזם, או-אז תיפתר גם בעיית הטרור. קבוצה אחרת של חוקרים מחפשת את התשובה בעברו הקדום של האסלאם ובעקרונותיו הדתיים. החוקרים אשר משתייכים לקבוצה הזאת סבורים שמושגים הרווחים בדוקטרינה האסלאמית, הדתית-פוליטית – כמו למשל ג'יהאד, שהיד, דאר אל-חרב וכו' – הופכים את הטרור ואת ההתאבדות לחלק אינטגרלי מהאסלאם. ויש מי שמייחסים את צמיחת הפונדמנטליזם האסלאמי, כמו גם את המודרניזם והליברליזם, למהפכים חברתיים שהתרחשו בארצות האסלאם, כאשר המסגרת לתמורה התרבותית עוצבה על ידי אירועים דרמטיים או מצבור של אירועים היסטוריים שקטעו את רצף החיים החברתיים.
ספרו של אפרים ברק, הצלבנים עדיין כאן, מציע הבנה שונה להתפתחות הפונדמנטליזם האסלאמי. הוא מציג את צמיחתו ואת עקרונותיו על הרקע ההיסטורי והאינטלקטואלי של המזרח התיכון המודרני, כל זאת תוך כדי הדגשת העובדה שמחלוקת רעיונית ודתית עמוקה קיימת בינו ובין האסלאם האורתודוקסי.
ד"ר אפרים ברק מלמד היסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטת בר-אילן. תרגומו ל"איגרות" של חסן אל-בנא, מייסד האחים המוסלמים, ראה אור בשנת 2013 בהוצאת מרכז דיין, אוניברסיטת תל-אביב, תחת הכותרת "האסלאם הוא בשורתנו והג'האד דרכנו"....
|
|
2.
|
|
במצרים המודרנית קיימים גם יסודות חילוניים בעלי השפעה לא מבוטלת. בהתקוממות בכיכר תחריר בקהיר, בשנת 2011, נטלה חלק קבוצה קטנה, ליברלית, שהונהגה על ידי משכילים מודרניסטים אשר דיברו על חופש ומלחמה בשחיתות. אנשי עילית משכילים אלה נולדו והתחנכו בתקופה שבה ניסתה מצרים לטפח אתוס חילוני‐מודרני. את רובם לא ניתן לכנות חילונים במשמעות המקובלת היום, אבל המשותף להם הוא ראיית האסלאם כמכלול של ערכי תרבות ולא כמסגרת דתית מחייבת. הם ביקשו שמצרים תתנהל בעידן המודרני כמדינה מערבית לכל דבר, שתנהיג בחירות דמוקרטיות, מערכת משפט חילונית וכלכלת שוק. בספרו החדש, אסלאם בצל הפירמידות, אפרים ברק מבקש לטעון שאת האתוס החילוני‐תרבותי במצרים החלו לעצב אינטלקטואלים חשובים בשנות ה-30 של המאה ה-20 במסגרת פרויקט שכונה "אִסלאמיאת", כלומר יצירות ספרותיות בעלות גוון אסלאמי. אינטלקטואלים אלה ניסו לשכנע את קוראיהם שמוחמד, מי שהביא את בשורת האסלאם, לא היה נביא כי אם מנהיג ומדען גאוני. בשורתו, לטענתם, לא הגיעה ממקור אלוהי ולא נועדה ליצור מערכת של חובות דתיות, אלא נועדה לחלץ את החברה הפרימיטיבית של תקופתו ממצב הבערות. תוצאת מאמציו של מוחמד האדם, לדעתם, הייתה יצירת פאר תרבותית שיכולה לשמש מסגרת של ערכים ומנהגים המתאימים לתפיסת עולמו של המוסלמי המודרני, החילוני. אסלאם בצל הפירמידות מציע פרשנות חדשה לכתיבתם של שלושה אינטלקטואלים מרכזיים: מוחמד חוסין היכל, תאופיק אל-חכים ועבאס מחמוד אל-עקאד, כל זאת תוך כדי התבססות נרחבת על הטקסטים הכתובים שלהם והצבתם בהקשר ההיסטורי הנכון: המאבק לעצמאות וגיבושה של זהות לאומית למצרים המתעוררת לתחיה. אינטלקטואלים אלה היו בעלי השכלה כללית רחבה וידע מעמיק בפילוסופיה ובספרות המערב; אולם החיבה לתרבות המערבית שאפיינה את שלושתם בראשית דרכם עברה משבר קשה והתחלפה בביקורת ובמסקנה שאל מול המערב יש להציב אלטרנטיבה מוסלמית מודרנית נאורה וגאה בעצמה.
ד"ר אפרים ברק לימד היסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטת בר- אילן. תרגם מכתביהם של חסן אל-בנא וסייד קוטב – מההוגים המרכזיים של האסלאם הפונדמנטלי. ספרו "הצלבנים עדיין כאן – תולדות הפונדמנטליזם האסלאמי", ראה אור ברסלינג (2013)....
|
|
