סיפור משכיל ומשעשע, המעביר מסרים חינוכיים בצורה מרעננת ושובת לב. בספר עושר לשוני ורעיוני כאחד, איורים מרהיבים, הומור ומוסר השכל. ...

שילמת את מיטב כספך לעורך דין ועתה הוא מתעלם מפניותיך?... חתמת על חוזה עם עורך דין בעל שם בעל שם וגילת לתדהמתך כי עורך דין אחר מטפל בך?... התקבל פסק דין לטובתך, עורך הדין מזמינך לקבל את הצ`ק, אולם הוא אינו חושף בפניך את פרטי החשבון? חתמת על הסכם שכר טרחה עם עורך דין אולם אינך מבין את פרטיו?... עורך הדין ששכרת לשירותך מתמקד בך יותר מאשר בעניין המשפט? הספר "עורך הדין לשירותך" נותן מידע כיצד להימנע ממצבים אלה ואחרים, ומלמד כיצד להתנהל בזירה המשפטית בתבונה להשגת מירב הזכויות ומיטב התוצאות. הספר מעניק כלים להבנת שפת המשפט, לידיעת ההתנהלות בבית המשפט, ולהכרת זכויות הלקוח כדי להצליח במאבק להשגתן. בספר "עורך הדין לשירותך" כ - 40 נושאים הכתובים בשפה ברורה ומובנת לכל נפש. הספר "עורך הדין לשירותך" הוא ראשון מסוגו בהיותו כתוב לצורך ולטובת הלקוח. הספר מכיל דוגמאות, עובדות וניסיונות אישיים. ספר זה יביא תועלת לכל אזרח הזקוק לפסיקת בית - המשפט ולשירותיו של עורך הדין....

סיפור המוצג במתכונת של ספר ילדים, וכזה הוא ייעודו. בשנים האחרונות אנו עדים לספרי ילדים פגומים, עם חריזה [כשהיא ישנה] מתפשרת ותוכן מינימלי. דומה שבספרות ילדים הרדידות מותרת, או לפחות נסלחת. בשחר נעוריי לימדני מורי ד"ר אליעזר כגן, סופר ומשורר שהוציא ספרי שירה מרתקים בהוצאת "ספרית הפועלים", כי הרמה הכי נחותה של ההומור היא תיאור מצב מצחיק או משונה, כגון - הטחת עוגה בפרצוף, כך סתם. מובטח, אמנם, שהקורא/הצופה יצחק לשובע, אך מעבר לכך תיאור מסוג זה הוא ריק מתוכן ונבוב רעיון. מה רבו "הטחות-העוגות בפרצוף" בספרות הילדים הקלוקלת שלנו. ודווקא על רקע זה, הקריאה ב"ניעור" מהווה חוויה מרעננת. הספר "ניעור" דן בחמור ששמו ניעור, ובזנבו. השניים מקיימים דו שיח וניסיון להתנתק זה מזה על רקע חילוקי דעות וקונפליקט ביניהם, אך מה לעשות, גזר עליהם הגורל לחיות יחדיו בכפיפה אחת... ויש עלילה, ויש התפתחות, ויש פואנטה. ועוד, החריזה אמנם אינה כשל משוררי ספרד [הראב"ע: "אל תחרוז בשור ובחמור יחדיו, שלח תשלח את השור למישור ואת החמור לארץ המור"], אולם החריזה בספרטובה ועקבית, ללא פשרות של מעין-חרוזים "כשזה קשה". לדוגמא: "ואני הלוא שמעתי שחמור נושא ספרים מרוב חכמה עוקר הרים... נא חשוב חמור חמורון, בוודאי תמצא פתרון". "ובכן, יש לי רעיון, חבר! נסית פעם לצייר? לצייר? מה פתאום? איני יכול אני הרי זנב, איני מכחול! נכון, אבל זאת עשה: לכל הפחות נסה..." המוטיב העיקרי שבספר הוא: דו-שיח וחיים בצוותא, כאשר אין ברירה. מה דומה תיאור מצב זה למציאות חיינו, כמו גם לזוגיות לא מושלמת במסגרת המשפחתית. הסיפור על ניעור רווי בתיאורי טבע מלבבים, מן החי ומן הצומח, תוך האנשה חכמה של הטבע המתעורר לחיים ומדבר אל הקורא. הסיפור מפתח את הדימיון של הקורא, מעורר מחשבה, וכתוב בהומור דק. הילד לא אמור לצחוק, אבל המספר המבוגר יחייך בהנאה. המספר המבוגר גם יחשוב על הלקח ועל מוסר ההשכל, ברמות אחרות מאשר הקורא/המאזין הצעיר. הסיפור "ניעור" עשוי רבדים-רבדים ומתאים לילד ולמבוגר. והסוף? למעשה אין ממש סוף, כי אחרי הפואנטה יש: "ומחר..." - המלה האחרונה בספר, המרמזת על תחילה של משהו חדש, לא ממש מוגדר ונתון ליד הדמיון של הקורא, ובכך סוגרת טל רבינוביץ מעגל עם הקורא. האיוריםשל אודליה ליפשיץ מרנינים. אין ספק כי נתגלתה כאן מאיירת מוכשרת שעוד נראה את איוריה במקומות נוספים. האיורים אף הם מדברים, מספרים, מבטאים בדייקנות וברגישות את הסיפור המתפתח ומסייעים מאוד להאנשה החכמה. הסופרת טל רבינוביץ` מתייחסת אל הקורא הצעיר בכבוד. הספר מכיל עושר לשוני מתוך מתן קרדיט לקורא הצעיר, ללא חשש שמא חוסר הבנה של השפה ימנע ממנו הבנה או אף הנאה. גישה זו של המחברת מתחשבת ביכולתו של הילד ללמוד ולקלוט דברים חדשים, וביצר הסקרנות הטבוע בו. ראוי שנזכה לספרות ילדים כזו, שתחנך ותעשיר את ילדינו, ולא תכלה את זמננו לשווא....