האסופה המהודרת "שָׂפָה קָמָה" מביאה לפני הקוראים מבחר מאמרים וקטעים מתוך 'לשוננו לעם – מדור לענייני הלשון העברית',שהתפרסם בעיתון "הארץ" משנת תרצ"ג (1932) ועד שנת תש"ח (1948). המדור הוא מראה מהימנה לעברית בעשורים שקדמו להקמת המדינה. הדיבור העברי כבר רווח ביישוב הארץ־ישראלי, אך עדיין לא היה מובן מאליו.רבים חשו בצורך ביד מכוונת בשימוש הלשון ובדרכי ההבעה,ונדרשה השלמת החסר באוצר המילים ובמינוח.לקט הקטעים מלמד על העניין הרב שגילה הציבור הרחב בעברית ובתקנתה,על שאלות התקן שהטרידו את מכווני הלשון ועל מקומה הנכבד של לשוננו בתהליך התחייה הלאומית.חיים נחמן ביאליק הוא שהגה את המדור וייסדו.עורכיו היו אברהם אברונין,מרדכי אזרחי ויש"י אדלר. משנת תש"ה (1945),בד בבד עם הפרסום בעיתון,החל ועד הלשון להוציא לאור קונטרסים שנשאו את שם המדור,וכך נעשה "לשוננו לעם" כתב עת לעצמו היוצא לאור עד היום הזה בהוצאת המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית. האסופה מוקדשת לזכרו של המילונאי וחבר ועד הלשון העברית יהודה גור (גרזובסקי).מאמר על קורותיו ופועלו מופיע בסוף הספר....

ד"ר אהרן מאיר מזיא היה איש מיוחד במינו ורב פעלים: מהנדס ורופא שתרם מידיעותיו ומניסיונו לקידומם של שני התחומים בארץ-ישראל, בעל השכלה רבנית שחבר לחברה הסוציאליסטית, ובעל הון שדאג לרווחת הפועלים, רופא המושבות מטעם הברון רוטשילד, שעסק בעצמו גם בפרדסנות, אוהב הלשון העברית שתרם רבות לתחייתה ולהעשרתה, אספן כתבי יד ואוהב ספר שלא הביא לידי גמר את חיבוריו-הוא, חובב מוסיקה קלאסית שאף עבר לפני התיבה ועסקן ציבור ואיש משפחה דואג ואוהב. למרבה הצער, בסיפור תולדות הארץ נשתכח שמו כמעט לחלוטין, ודמותו המשמעותית ורבת הסתירות לא זכתה עד כה להכרה הראויה. במהלך הקריאה מתגלה לקוראים דמותו רבת הפנים של מזיא, מצעירותו ועד זקנותו: יתמות וילדות חסרת ביטחון, נעורים סוערים בקרב המהפכנים הצעירים, לימודים ומחקרים מלאי סקרנות ועניין, עושר ורוחב לב, קפדנות וקצרות רוח, של רופא חד עין שאהב בכל לבו את ילדיו ואת אשתו. ...