ספר רע-ידען לפושע המאורגן. אגרופן: "נימוק בויכוח. מופיע בשלוש צורות עיקריות:נימוק חזק, נימוק מהמם, נימוק סופי!"...

למעלה מ - 100 סיפורים קצרצרים, סיפורים שכל אחד מהם מכיל עולם ומלואו, על רגע הפגישה בין הצפרדע לבין הנסיכה. זהו המפגש הגורלי בשלולית, המקום בו קורים הדברים החשובים ביותר בחיים, ברגע החשוב ביותר בחיים. בספר - מבחר שליקט מאיר עוזיאל מתוך קטעים שהוא כתב, ואשר פורסמו ב"פינת השלולית" ב"סופשבוע" של "מעריב". הפינה היחידה בעיתונות המוגדשת כולה לאהבה הקסומה, ולמיני כישופים אחרים בכלל. מדריך חיוני לכל מי שהולך לשלולית, וספר תיזכורת לכל מי שהלך או הלכה בעבר אל השלולית, ולכל מי שחזרו משם - מוכתמים בבוץ, או על סוס לבן. מאיר עוזיאל, מן הבולטים והמקוריים שביוצרים הישראליים. פירסם 5 ספרי הומור וסאטירה ושלושה רומנים. מהם הרומנים בהוצאת "מודן": "עובדות על תשוקה מסויימת" ו"מקום קטן עם דבי"....

עובדות על תשוקה מסוימת הוא רומן שושלתי, המגולל בקצב מרתק ובדמיון עשיר דמויות מפתיעות, אירועים מדהימים, מלחמות, מפלות, עינויים, מעשי זימה עתיקים, אהבות עדינות ומסעות למחוזות נפש נסתרים. תחילת הרומן בעיר כנענית, על ההוויה המושחתת, היצרית והמסתורית שבה. סיומו בישראל של ימינו, בתוככי אחד מן הסודות הכמוסים ביותר של המדינה. לענת, נערה כנענית שנעשית לזונה של ענקים, נולד בן, זימרילים שמו. בסוף גלגולים רבים הוא הופך ללוחם יהודי. הרומן לוקח את הקורא דרך ממלכות יהודיות לא נודעות, בנבכי מחילות נעלמות, בתיאורי עבר דמיוני מדויק, עד ימינו. בספר עלילה כובשת המתארת עולם פנימי של כמיהה גדולה אל השקט שמתחת לאדמה. עובדות על תשוקה מסוימת הוא רומן ראשון מפרי עטו של מאיר עוזיאל, הידוע בעיקר כסאטיריקן (פירסם ספרי הומור וסאטירה, בעל טור קבוע ב´מעריב´, ומשתתף ועורך תוכניות טלוויזיה)....

מאיר עוזיאל הוא הסאטיריקן המצחיק ביותר בעיתונות הישראלית. לא מבין על מה מחונך ונאה לצחוק, ולא מוכן לתפוס מי הן השכבות המוגנות מלעג. לכן הוא צוחק מכל מה ומי שמצחיק אותו, אין פלא שחוגי החצרנות המקומית מתאמצים שלא לפרגן לו, מה גם שעיקר הצחוק שלו הוא עליהם ועל הפרות הקדושות ומוסכמות החשיבה שלהם. מאיר עוזיאל (מאיר עוזיאל בפי חבריו) רב גוני בצורות כתיבתו. הקטעים שלו הם לפעמים הומור טהור ולפעמים זעקות כאב, ולפעמים שניהם יחד. מה שלא יהיה, הספר הזה הוא ההיפך ממה שאתם קוראים בדרך כלל. הוא כולל למעלה ממאה וחמישים קטעים אחד אחד....

מאיר עוזיאל, סאטיריקן ובכלל, הוא בעל העמוד הסאטירי השבועי 'שיפודים', המופיע מידי יום שישי ב'מעריב'. מלבד זאת הוא גם עושה כל מיני דברים שמעניינים אתכם, והרבה דברים אחרים שפחות מעניינים אתכם. עוזיאל הוא כבר ילד גדול, ולכן החליט לפני מותו הקרוב והוודאי, לקבץ בספר זה קטעים שהוא אוהב, והוא חושב לעצמו שראוי שהם יהיו בספר. ספר נגד ג'וקים שיוציא לך את כל הגו'קים מהראש ויכניס לך אחרים. ...

אלו היו ימים נפלאים. ימים של יצירה ודמיון, של חופש משלטון עריצות ומגחמות אכזריות של רודנים. תקופה חד-פעמית שלא תשוב עוד, תקופה שבה כל אחד יכול היה לעשות מה שמצא חן בעיניו, להגשים את משאלות לבו ולראות ברכה בעמלו. דקל הדָני, למשל, אהב לייצר כירכרות פאר זריזות ששמן יצא לתהילה בכל העולם – הפרארי והלמבורגיני של ימי התנ"ך. רים החתי, שותפו של דקל ויד ימינו בעסקים, ערך מסעות שיווק מרתקים במקומות רחוקים. הנביאים קיימו מופעי קסמים וצחוק המוניים להנאת הקהל. מדען ושמו יתר חיפש את המספר היפה בעולם. השפחה חיתי-נותה ידעה היתה אמנית סריגה שלא היו דברים כמותם ליופי – והכול למדה מן השטן בכבודו ובעצמו. ולמעלה בשמים, גבוה מעל כולם, עופף לו הנשר עצרם, חופשי ומאושר. באותה עת פיסגה, נערה יזמית בנשמתה, פגשה את דקל יצרן הכירכרות והחליטה לכבוש את לבו. שום דבר לא יכול היה לעצור בעדה. היא ידעה שהוא יהיה שלה, והיא צדקה. לא שהכול היה מושלם. הפלשתים התוקפניים גרמו לבעיות בדרום הארץ, וגם מלאך אחד הסתבך כשאיבד את תעודת המלאך שלו ונאלץ לבלות את ימיו בקרב בני האדם. אבל הצרות האמיתיות התחילו כשקבוצה קולנית ומאורגנת היטב החליטה שמה שבאמת חסר לשבטי ישראל זה דווקא מלך שימשול בהם. הללו הפעילו לחץ אישי על שמואל הנביא, עד שהוא נכנע להם. אפילו אלוהים נעתר בסוף לחתרנים הללו ושיתף פעולה בהפרת החוק של עצמו, לפיו אסור להמליך על בני ישראל מלך בשר ודם. כך נהרס לעולם ועד החופש של כולם. מאז, איש לא יכול עוד לעשות את הישר בעיניו. זהו סיפור עצוב, מצחיק, פיוטי ומותח, רב המצאות ועתיר הרפתקאות, על עבר דמיוני שכנראה התרחש בדיוק כך במציאות....

מה גורם לנו להתאהב עד כלות במקום זר, אזור שלא נולדנו בו ולא גדלנו בו ואין לנו ממנו צֶבֶר זיכרונות ההופך לנוסטלגיה.על הקושיה הזאת מנסה לענות הספר החדש של הסופר, הפובליציסט והסאטיריקן מאיר עוזיאל, הבית ליד האגםבאיטליה, ומהשם כבר עולה שעוזיאל התאהב באיטליה הכפרית־האגמית. אומנם, הוא חי ועבד ברומא, בשליחותישראל במשך כמה שנים; אך מדוע יכמַהּ לקנות שם בית בכפר וירצה לגור שם מחצית זמנו? זהו סיפור על בית מכושף בתוך נוף קסום, מלא הומור, הכתוב ביד אמונה."המתווך האיטלקי לקח ליד את המפתחות, ורגע לפני שיצאנו מהמשרד לעֵבר הבית, הוא אמר: 'לפני שאנחנו הולכים לראות את הבית ולפתוח אותו, אני רוצה שתדעו שזה בית של מָאגו.ֹ'מאגו באיטלקית זה מג. מכשף. הבטנו בו במבט תָּמֵהַּ."בדרך אל הבית הנכסף והמכושף עוזיאל כמעט קונה כנסייה מחולנת, מהרהר בחפירת בְאֵּר לצד הבית, נהנה ממסעדותמשובחות, נקלע לחדר פולחן סודי ומיסטי, מחשבן חשבונות כספיים להגשמת החלום כשהוא חדור אמונה, פוגש בעלימלאכה שהם טיפוסים צבעוניים, אנשי עיירה מלאי סיפורים, יוצא לטיולים ונקלע לתחרויות ולפסטיבלים, מעודד חבריםישראלים ללכת בדרכו ומתעב את הקורונה שהכתּה בארץ אהבתו השנייה אחרי ישראל.זהו ממואר רומניסטי הכתוב באופן ישיר ובגובה העיניים של כותב ישראלי־יהודי מיומן ומרגש, היודע לקחת את קטנותהיומיום ולהופכן למעשה ספרות....