הספר יצא במהדורה דו-לשונית עברית-אנגלית והינו פרי של תקופות שלוקטו בחייה של טלי. על גב הספר נכתב "שירה שאינה מתמסרת בקלות כפופה לכללי משחק משל עצמה ומותירה לקורא פערים רבים למלא"....."כתיבתה של טלי כהן שבתאי אפלה ועזה.ראייתה חודרת וכוללת אספקטים של התרבות האנושית" כתיבתה של טלי קדומה ובבת אחת מודרנית להפליא ,סבוכה מאלימה ומעוררת מחשבה,שאי אפשר להיות אדישים כלפיה. ניתן להבחין בכתיבתה של טלי בשביבים ארוטים ורגשיים עזים מלאים בפרדוכסליות מגוונת של עצב ערגה ודרמה. ...

ספרה השני של טלי כהן-שבתאי "תִּגָּר" - Protest מציע פואטיקה מאתגרת, קורא תיגר. כהן-שבתאי מעמידה חלקי משפטים במערכות יחסים מתנגשות, מסחררות, ומעמידה במבחן ראשית כל אֶת עצמה. בניסיון "לִהְיוֹת חֵלֶק/ מֵחֵלֶק שֶׁ/לֹּא// הֲרָמַת גַּבָּה/ בְּהֶחְלֵט/ מְאַשֶּׁרֶת/ אֶת הַדֶּרֶךְ, שֶׁבָּחַרְתְּ". וחרף הרמת הגבה, וההיות חלק מתוך הוויה בלתי אפשרית, מורכבת, מסוכסכת היא כותבת עוד בכאב, אבל ללא פחד "אֲבָל אֲנִי פֹּה!/ יְהוּדוֹנֶת/ אֵיפֹה שֶׁיֵּשׁ חָתוּל קְטוּעַ רֶגֶל/ עִם לֵב עָיֵף/ עַל גֶּזַע כָּרוּת מִבַּיִת/ הִיא מְדַמֶּמֶת." השירים מביעים גלות ממשית ונפשית, והם גם כורח. המילים הכרחיות כל הזמן, המילים הן המעשה: "בַּגָּלוּת בָּהּ זִמַּנְתְּ אוֹתָם/ לִקְרֹא לָךְ בְּפוֹאֵמָה/ עִם לֶקְסִיקוֹן/ בַּיָּד/ וְסִילוּאֵט שֶׁל,/ זוֹ, שֶׁהִגְלְתָה בָּהֶם/ מַעֲשִׂים". הסימבוליזם בעל תפקיד ניכר בספר, ולו בשל חלוקת השירה לשתי שפות שונות-עברית-אנגלית-המשקפות את האלמנט הגלותי בהוויה. כהן אינה נושאת בפירושים מקובלים ורווחים ובפה מלא מאפשרת לקורא לחדור אל מוסכמות שנויות במחלוקת, בסבר לשוני יוצא דופן. המסקנה העולה מהקריאה בשירים המגרים את האינטלקט, ומאתגרים את התפיסה המקובלת שלנו על מהי שירה, המכים לעתים בתדהמה, היא באמירה של הכותבת לעצמה: "אַתְּ חוֹרֶגֶת/ מִגּוּף רִאשׁוֹן רַבִּים", ולנו, הקוראים: "שְׂפָתִי אֵינָהּ/ שְׂפַתְכֶם. צַר לִי עַל כָּל מֶחֱוָה". אך כלל לא צר על המחווה, משום שהקריאה בספר תגר היא לא פחות ממסעירה. ...

אֲנִי הַחֲדָשָׁה הֵם לֹא יוֹדְעִים מֵאֵיפֹה בָּאתִי. עָלַי לְחַבֵּר אֶת הָ–רֶגֶל לַמֹּתֶן וְאֶת הָ־אַגָּן לְעַמּוּד הַשִּׁדְרָה כָּכָה זֶה כְּשֶׁמַּפְרִידִים עֲצָמִים מִגּוּפִים וּמַשְׁתִּילִים עֲדָשָׁה מְלָאכוּתִית בָּ–עַיִן. מִי אָמַר שֶׁאֶפְשָׁר לְ הָ זִ י ז אֵי בָ רִים מִמְּ קוֹ מָם? ספר שיריה השלישי של טלי כהן שבתאי ממשיך את המהלך הנועז שמבצעת המשוררת בשפה. מהלך של פירוק לגורמים – ובנייה מחדש – ליצירה נשית מעוררת השתאות ואימה. “בָּטוּחַ יֵשׁ טַלִּי אַחֶרֶת“, “טַלִּי שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּירָה“, “טַלִּי מֵתָה” היא קובעת – בטקסט בהשראה סוריאליסטית, החותר בעקשנות לדייקנות כירורגית – ועדיין, “אֶפְשָׁר בְּעַיִן אַחַת אוֹ בְּלִי עֵינַיִם/ לְפַלֵּס דֶּרֶךְ/ וּלְהֵחָבֵט בְּמַרְאָה צְדָדִית שֶׁל רְכָבִים“. ישויות נשיות המייצגות קרע/קונפליקט – כפרידה קאלו, זלדה, דליה רביקוביץ‘, ג‘יל רוזנברג ואף ירושלים – נטועות ומהבהבות לאורכו. “הִצַּעְתִּי אֶת עַצְמִי לְתַיָּרִים” (כך הדוברת/ירושלים) – מסירת כל איבר בנפרד מאפשרת הפשטה מוחלטת, מאפשרת לָ“אֲנִי הַחֲדָשָׁה” להיוולד, ליצירה לקרום עור וגידים, להיות במופע הקרוע, המרהיב. עמית ישראלי–גלעד...