נולדה ב-1911 בברמן שבצפון גרמניה, כבתם הצעירה של יעקב ושרה רובן. היא גדלה יחד עם שתי אחיותיה, אריקה הבכורה ויוהנה חנה האמצעית, בבית צנוע של הורים חרוצים וקשי יום. אמה שהיתה תופרת ואביה מומחה לתפירת פרוות, ניהלו עסק לתפירת מעילים ופריטים מפרווה, אך פרנסתם היתה בדוחק.
הבנות נשלחו, מעת לעת להולנד, בעיקר בעת המשבר הכלכלי בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, לבני משפחתה האמידים של האם שחיו שם. בגיל 18 עברה אלזה לחיות בהולנד, כפי שעשתה אחותה אריקה כמה שנים לפניה.
יוהנה חנה, אמה של נעמי פרידמן, הצטרפה להכשרה ועלתה כחלוצה ארצה, במחצית השנייה של שנות השלושים. היא היחידה שנותרה בחיים מכל משפחתה שנספתה בשואה.
עם עליית השלטון הנאצי וההגבלות שנחתו על יהודי גרמניה היגרו להולנד גם ההורים הקשישים.
אלזה נישאה בשנת 1942, בעיצומה של מלחמת העולם ותחת השלטון הנאצי בהולנד, ליהודי פורטוגזי, יעקב דה לה פואנטה. החופה נערכה בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, אך האושר היה קצר והנישואים נקטעו באיבם. מספר חודשים אחרי חתונתם נאסר יעקב ע"י הנאצים בדרכו לעבודה ומאז לא שב לביתו. הוא נרצח בסוביבור שבפולין זמן קצר לאחר מכן. באותה עת נרצחו גם הוריה של אלזה, אחותה אריקה וגיסה ארנולד ואן פראג.
אלזה שנותרה בודדה, גלמודה וערירית, נאלצה להצטופף בדירה קטנה עם זוג הורים ושני ילדיהם. אך יד הרוע הגיעה גם לשם. היא הובלה למחנה הריכוז וסטרבורק ומשם נשלחה לאושוויץ. במאי 1944 נרצחה, כשהיא בת 33.
עם תום המלחמה קיבלה חנה, אמה של נעמי פרידמן, מהשלטונות בהולנד את התיעוד הרשמי והמצמרר על הרצחה של כל משפחתה. באמצעות פרוייקט "חיפוש קרובים" נוצר קשר בין אותה ידידה הולנדית ובעלה היהודי ובין חנה, והיא קיבלה לידיה את האוצר הבלום-כתביה של אלזה.
זוהי המזכרת המשפחתית היחידה באין קבר ומצבה.