בתור ילדה היפראקטיבית מאוד התחברתי לספר. אנשים צריכים פחות להתייחס למעטפת ויותר להסתכל מתחתיה. וכן, כמה קיטשי שזה ישמע.
תמיד הייתי מפריעה בשיעורים, חסרת שקט. ותמיד תייחסו אלי כאל שונה. ואני שונה.
בדיוק כמו שכל אחד אחר הוא שונה.
באמת שקצת נמאס לי כבר מכל התוויות שנותנים לכל אחד. אני לא בחרתי להיות היפראקטיבית. או יפה. או מכוערת. או מעצבנת. או נדיבה מטבעי. או תמניה. או אשכנזייה. וכו וכו. בני אדם

<mark>אושי גרוס</mark> מספר על ילדותו כילד היפר בסביבה לא תומכת ולא מבינה , אמת כאובה שתתפוס אותכם חזק
שורה תחתונה-מומלץ!

הספר מדבר על קושי של ילד שבמקום להבין אותו תמיד כעסו עליו בתקופה שבה עוד לא הכירו את המושג "הפרעות קשב וריכוז".
למרות שעברו כבר כמה שנים ואנחנו כבר יותר מודעים לתופעה הזאת- לדעתי זה עדיין ספר חובה לכל מחנך כדי שיבין יותר את התחושה של ילד כזה.
הספר מומלץ לכל גיל- בלי קשר למחנכים.
כתוב בצורה מעניינת וסוחפת.