לפני כארבע שנים, טסתי פעם ראשונה לניו יורק. לבד. חברה נתנה לי את הספר של <mark>גדעון עמיחי</mark> - נו נו נו נו נו נו נו יס, וכבר מהכריכה והשם הסתקרנתי ורק חיכיתי להתחיל ולקרוא. אחרי ההמראה וסרט מטופש במסך - הוצאתי את הספר מהתיק ונשאבתי לסיפורים שהצליחו להעביר אלי את מה שאני עומדת לחוות בניו יורק. התיאורים של גדעון, ההומור, הציניות הקלה, הכתיבה שממגנטת - פשוט העבירו לי את הטיסה והחוויה בניו יורק לכייפית במיוחד

זה איננו "ספר קריאה" אלא יותר "ספר אומנות" מהסוג שמוכרים בחנויות של מוזאונים לאומנות - ובצדק, כי האומנות נמצאת בו בכל דף ואף יותר מכך - היצירתיות. המחבר הוא צייר וקריקטוריסט שהפך להיות פרסומאי. כידוע יש צורך בהמון יצירתיות ומקוריות בלהיות איש פירסום (כפי שיכול להעיד כל מי שראה את הסדרה "מד-מן ששודרה בטלוויזיה.) הספר מורכב מאפיזודות מהביוגרפיה של המחבר. אפיזודות שתמיד הן ההסבר לצילום או הציור המרתק

ספר שהוא כולו מתחילתו ועד סופו הרהור אחד גדול, על פשרנות וחוסר פשרנות.
אם ניקח את הדברים הטובים בספר לכל תחום בחיים שלנו יש סיכוי שנגיע למקומות שפחדנו לנסות להגיע או אפילו לשאוף אליהם.
מצד שני אם לא נעז, נישאר מאחור וזה משהו שאף אחד בשום תחום לא מעוניין שיקרא לו.
ספר לחזור אליו שוב ושוב כשהדרך נעלמת או מתעמעמת.