הספר עוסק בעימות האידאולוגי הבלתי נמנע, שבין החברה היישובית הסוציאליסטית לבין עולי תימן, שהתיישבו במושב העובדים רביד. הוא עוסק במציאות חברתית של טרום מדינה, שבה החברה הייתה אידאולוגית יותר, ולכן הקונפליקטים שבין שתי החברות, ביטאו ניגוד תרבותי וחברתי מהותי. ספר זה, המתבסס על מקורות ראשוניים רבים ועל מתודות שונות, מראה, שתוך כדי קונפליקטים, התפתח ברביד דגם מיוחד של מושב עובדים, שחרג ממתכונתו המקורית, והתפתח לפי הדגם הסינקרטי. הסינקרטיזם מוצג בספר לראשונה, כמודל סוציולוגי נוסף, לניתוח תהליכי עלייה וקליטה בישראל ולמפגש בין חברה מסורתית ובין חברה מודרנית. לפי מודל זה, מגע תרבותי הוא תהליך הדדי, שבו כל הקבוצות המקיימות קשרי אינטראקציה יכולות להשתנות בסיוע מתווכים וחברה קולטת מסתגלת אף היא לערכי העולים הנקלטים. מחקר זה זכה בפרס המכון לחקר תולדות הקק"ל, 2000. ד"ר רחל שרעבי היא סוציולוגית הסטורית, העוסקת במחקרים בהיבטים שונים של החברה הישראלית. היא מרצה באוניברסיטת בר - אילן ובמכללת אשקלון. ספרה הקודם "היישוב הספרדי בירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית" [1989] (2001), יצא לאור במהדורה שנייה, בהוצאת משרד הבטחון. הספר דן בהנהגה וביחסים החברתיים בין קבוצות שונות בירושלים, בסוף המאה ה19 - ובראשית המאה ה20 - ....

ד סוף המאה הי``ט היוותה העדה הספרדית הוותיקה את רוב מניינו של היישוב בארץ והתרכזה בעיקר בירושלים. בראשית המאה העשרים חלה ירידה הדרגתית במעמדה של העדה, בעיקר בשל ריבוי סכסוכים פנימיים ובשל ירידתה המספרית היחסית. לפנינו מחקר מקיף על ההנהגה הספרדית ודרכי פעולתה, מעמדה על העדה הספרדית, המערכת הפנימית והיחסים בינה לבין האשכנזים ובין בני עדות המזרח לבין עצמם. בחיבור זה, שיש בו תרומה רבה להארת חיי היישוב היהודי בשלהי התקופה העות`מאנית, נעשה שימוש בחומר תעודי רב, חלקו נדפס וחלקו נלקח מארכיונים שונים....

הספר עוסק בחג המימונה ובדרך בה הפך לרכיב מקובל בחברה הישראלית. תמורה זו מהווה צומת תרבותי חשוב לדיון במערכת היחסים שבין הפריפריה לבין המרכז-בין תרבות "גבוהה" לבין תרבות "נמוכה",בין קולטים לבין נקלטים ובין המזרחיים לבין הקולקטיב הישראלי-ומאירה אותו באור חדשחלקו הראשון של הספר מתמקד בניתוח אנתרופולוגי מקיף של סמליו וטקסיו של החג בקהילות היהודיות בצפון אפריקה,ונותן להם פרשנות סוציולוגית חדשה,חלקו השני דן בהתפתחות חג המימונה בישראל משנות השישים של המאה הקודמת,ממעמד של חג שולי למעמד של חג לאומי.הספר מראה שחגיגות המימונה היו מכשיר רב עוצמה,שגם בעלי הכוח וגם חסרי הכוח ניצלוהו לטובתם,ושנוצר סינקרטיזם בין הקבוצות השונות....

חגיגת הסהרנה שחודשה לראשונה בשנת 1975 במתכונתה הציבורית בישראל היא בראש ובראשונה חגיגה אתנית. היא ממלאת פונקציות מרכזיות, כמו למשל שחרור מסייגים של התנהגות עדתית שנכפים על ידי דרישות המיזוג החברתי ושמירה על סולידיות משפחתית וקהילתית, לצד הפגנת גאווה אתנית. בעקבות רוברט רדפילד ומילטון סינגר טוענת המחברת שהסהרנה היא "מסורת קטנה" שבאמצעותה ביקשו מנהיגי יוצאי כורדיסטאן בישראל ליצור גבולות אתניים עם "המסורת הגדולה", כפי שעוצבה על ידי ההגמוניה התרבותית הישראלית בעשורים הראשונים למדינה, ובאופן הזה להדגיש את הייחודיות שלהם. יהודי כורדיסטאן הדגישו בחגיגות מסרים של אחדות לאומית, יהודית-ישראלית, ותבעו הכלה של "המסורת הקטנה" בתוך "המסורת הגדולה".   בהתחדשות חגיגות הסהרנה יוצאי כורדיסטאן סוגרים ופותחים גבולות עם ה"אחר", בעת ובעונה אחת. זו זהות דואלית המושרשת בייחודיות אתנית מצד אחד ובישראליות מצד שני; המתח בין הזהויות, כמו גם הניסיון לגשר ביניהן, בלט במסרי החגיגות. תהליכי הניעות והמיסוד של פרקטיקה מסורתית כמו הסהרנה בהוויה הישראלית העכשווית מראים שהמרחב עצמו משתנה, כלומר שחל בו "סינקרטיזם מלמעלה".  בד בבד עם ניעות הסהרנה למרכז, התפתח בה תהליך מתמיד של פירוש וחידוש המסורת. זהו למעשה "סינקרטיזם מלמטה", כלומר ברירה ומיזוג של רכיבים מסורתיים ומודרניים; סינקרטיזם הכרוך בעיבוד, פרשנות, התאמה של סמלים ונוהגים מסורתיים לתרבות החדשה ובאימוץ של תכנים חדשים. מכאן אנו למדים שהדינמיות היא תכונתה הבולטת של המסורת – לא רק של המודרניות.   פרופ' רחל שרעבי היא סוציולוגית, ראשת החוג הרב-תחומי במדעי החברה במכללה האקדמית אשקלון. משמשת עורכת בכתב העת "הגירה". מחקריה דנים בהגירה, מסורת ומודרניות, מגדר, מפגש בין תרבויות וסינקרטיזם. בין ספריה: "חג המימונה: מהפריפריה אל המרכז" (הקיבוץ המאוחד ויד בן צבי, 2009); "בין הפרטי לציבורי: נשים בקיבוץ ובמושב", ערכה עם פרופ' סילביה פוגל-ביז'אוי (מאגנס ויד טבנקין, "כמו בובות בחלון הראווה", נכתב בשיתוף עם ד"ר אביבה קפלן (רסלינג, 2014)....

כותרת הספר היא סימבולית ומשקפת את המסע הפיזי והרוחני, של היהודים בחג הסֶגְד באתיופיה ולאחר עלייתם לישראל, בציר הזמן והמרחב. הספר מסיק, שבחג הסֶגְד יהודי אתיופיה עלו לרגל אל "מקום קטן"-זמני, קרוב, גלותי, ומשם ערכו מסע אל "מקום גדול"-לאומי, רחוק ומיוחל בארץ ישראל. התפילות בסֶגְד הן שחיברו בין המקומות ובין הזמנים: ה"זמן הקטן"-צעדי דריכה קטנים של חיי היומיום, וה"זמן הגדול"- צעדי דילוג גדולים אל עבר היסטורי-מיתולוגי. לאחר עליית יהודי אתיופיה לישראל, התפתח בדפוסי חגיגות הסֶגְד ביוזמת מנהיגים חברתיים פוליטיים מהעדה סינקרטיזם, שמשמעו ערבוב של מסורות דתיות ותרבותיות שונות. הדגשת רעיון הרלוונטיות הפאן-יהודית והפאן ישראלית בסֶגְד, יצרה הגדרה אחרת של מקום במרחב הישראלי, המשמש לעולים עוגן של זהות ושייכות בתוך חברה רב-גונית.   פרופ' רחל שרעבי-פרופ' מן המניין, משמשת ראשת החוג לסוציולוגיה במכללה האקדמית אשקלון. מחקריה דנים בהגירה, אתניות, זהות, מסורת ומודרניות, מפגש בין תרבויות וסינקרטיזם. ...