“סדרות ארוכות הן נקודה חלשה של הרבה סופרים. בהרבה מקרים הסופר מאבד את התמקדותו בעלילה הראשית לאור כל העלילות המשניות, וחוזר על עצמו כל ספר וספר עם תיאור חוזר של דמויות (לדוגמת סדרת כישור הזמן), בהרבה מקרים הדמויות בסדרה הופכות פחות מעניינות, חוזרות על עצמן והקריאה עליהן הופכת מייגעת (דוגמת סדרת חרב האמת), אף יש מקרים שבהן סדרה לא מאבדת מעוצמתה (אף שעדיין בהרבה מקרים הספר הראשון הוא הכי מוצלח ), כמו”