שלושה אחים צעירים, חנה, דוד ומרים עוזבים את בית ההורים בת אביב. חליפת המכתבים ביניהם מציירת תמונה של נוער ארץ-ישראלי, שנטל חלק בבניין הארץ ובהגנתה. לספר אופי ספרותי נוסטלגי ובו סיפור היסטורי משפחתי וכללי, על רוח התקופה ועל אירועים היסטוריים שהתחוללו בעשור של המדינה שבדרך. תנועות הנוער השומר הצעיר וגורדוניה, בן שמן, קבוצת עלומים, דגניה, קבוצת הדס(ה) בחדרה, הקיבוצים גזר, בית אלפא ,מזרע, העיר תל אביב והבריגדה משתקפים במכתבים ובזיכרונות. הספר מתחיל בעלייה לארץ בשנת 1926, ימי העלייה הרביעית. "שני גברים הולכים לאיטם. זה עתה ירדו מהרכבת, מחיפה לתל אביב. הצעיר, כבן שלושים, מחזיק בזרועותיו תינוק כבן שנתיים. לצדו של הצעיר, אביו בן השישים בעל זקן ארוך ומטופח..." "אמי, אבי, סבי, אני ואחי הקטן זה עתה הגענו ארצה... ואבי כבר חושב על הבאות וחששות מתגנבים, עולים ונעלמים ושוב מטרידים: מה יהיה גורלנו בארץ החדשה... ואולי נזכר אבי בדברי המשורר: ´הגם שם בארץ החמה, היפה, תרבינה הרעות, התלאות?´ " בספר - חבצלת השרון על-יד כיכר דיזנגוף; נר הלילה על שפת ימה של תל אביב; החמציץ שצץ בצדי דרכים; ניחוח הפרדסים וטעם התפוזים. בספר- מן האהל והשירה על הדשא בקיבוץ ועד בתיה הלבנים של העיר תל אביב. מן הבריגדה ומחנות הניצולים ועד הקמת מדינת ישראל. "לעומת האירועים הגדולים שהתרחשו סביבנו, בארץ ובעולם, אנחנו מספרים על חיינו הרגילים, השקטים, היפים והמעניינים, על חיים בצווותא של צעירים המבלים, נהנים ואוהבים. הצגות, מסיבות, שירים וריקודים עד אור הבוקר..." זהו ספרה השלישי של חנה אריון בטרילוגיה - כחותם על לבו,; חותמו של מקום; חותמה של המדינה שבדרך....

הספר "חותמו של מקום" הוא סיפורם של יהודי קוריץ בחבל ווהלין, פולין כעשור שנים לפני השמדתם מספרים בני העיירה על עוני, כאב, געגועים ותקוות. זהו ספר תיעודי, שעיקרו המכתבים שנשלחו אל הורינו בארץ-ישראל, ודרכם משתקף מצבם של יהודי העיירה בין השנים 1927-1937. בספר גם שירים רבים בשפתם- שפת היידיש, ותרגומם לעברית....