“אני עדיין קוראת את הספר, ובנשימה עצורה. המחברת השכילה לפתוח צוהר לחוויות האינטימיות ביותר של השכול. ביד בוטחת אם כי גם רועדת, בלב רוגש אך מתבונן וחודר לנבכי הנפש, ובעיקר באומץ לב ובכנות ופתיחות כל כך נועזת, היא משלבת שירים, קטעי פרוזה וקטעי יומן, והכל חובר יחד לקולאז´ מרתק , אני מוצאת את עצמי מוחה דמעה, מחייכת, ובעיקר משתאה לנוכח התובנות המחכימות והכוחות האדירים שיש לה לכותבת האמיצה, הרגישה והחכמה”