קוראים לי שי שדות, ויש לי כמה כינויים: אמא קוראת לי צ´וצ´ה. כששגית, החברה הכי טובה שלי רוצה לכנותא אותי בשם חיבה היא קוראת לי שי-שי. אבא אומר שעם שם כל כך יפה אני לא צריכה שם נוסף (ואת הכינויים שכמה ילדים מכנים אותי בכיתה אני לא רוצה להזכיר). סבא וסבתא קוראים לי פיציריקה, וזה כינוי החיבה שאני הכי אוהבת. ראשית, בגלל שפיציריקה זאת מילה מצחיקה ואני אוהבת מילים מצחיקות. שנית, בשם פיציריקה מתחבאת המילה ´פיצי´, שזה בדיוק מה שאני רוצה להיות - פיצית (רק במשקל, לא בגובה כמובן). והסיבה השלישית, החשובה מכולן, היא שהמילה ´פיציריקה´ ביוונית משמעותה - ילדונת. ולי אין תוכניות להתבגר (בעיני הם משעממים וכמעט אף פעם לא שמחים). אני מעדיפה להישאר ´פיציריקה´ לעולם! שי (פיציריקה) שדות...

יולי מגיעה לגן עם צעצוע מיוחד – דינוזאור ירוק בעל זנב ארוך, שלוחצים על בטנו שתי עיניו מאירות באור גדול. הצעצוע מעורר את התעניינות ילדי הגן וכולם מתאספים סביבה ורוצים ללחוץ על בטנו של זאור. יולי, המרגישה בכוחה, מחליטה מי מהילדים יוכל לשחק עם הדינוזאור ומי לא. כשמיה, גיבורת הסיפור, מבקשת להשתתף במשחק, יולי מסרבת לה. הסיפור הקטן מפגיש את ילדי הגן עם מגוון רגשות שכל אחד מהם בוודאי מכיר מהתנסויות שלו עצמו. רגשות מורכבים כמו קשת הרגשות המתוארים בסיפור את מה שעוברת מיה: קנאה וחמדנות, לקיחת דבר בלי רשות, חרטה וחיפוש דרך לגלות את המעשה, רצון להחזיר את הסדר על כנו, ולבסוף הקלה, ושמחה על הפתרון – דבר שמביא לפיוס והשלמה. טליה רחמי - הספר מזמן לגננת, להורים ולילדים, אפשרות לדבר על מורכבות הרגשות שלהם, דרך תיאור הרגשות המצויים בסיפור ומאפשר גם לנסות ולענות על השאלה 'מה אתם הייתם עושים במצב כזה?' טליה רחימי – בלשנית ומורה לאנגלית. ספרה הקודם, פיציריקה, ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בסדרת קריאת-עשרה המיועדת לבני נוער. קרן מאי מטקלף – מאיירת מוכשרת, בוגרת ויצו חיפה, בעלת סגנון איור מיוחד. בזמן הקצר מאז לימודיה הספיקה קרן כבר לאייר מספר ספרים. איוריה זכו לשבחי הביקורת והקהל....