ספר מ-ד-ה-י-ם. כמו תמיד <mark>אמיליו סלגרי</mark> עם רומן הרפתקאות משובח (ונוטף דם...), אבל כמו כל הגיבורים שלו - גם (ובעיקר) סאנדוקן מתואר כסופרמן מהלך, מה שלא גורע מהשקיקה בה אני קורא את הספר שוב ושוב

אחד הספרים הטובים של <mark>אמיליו סלגרי</mark>. אני לא רוצה להכנס לפרטי העלילה כדי לא לתת 'ספוילרים'. קראתי אותו בגיל שש עשרה והופתעתי מהשפה הגבוהה, מהמורכבות של העלילה והדמויות. גם היום כשאני חוזר לספר הזה מפעם לפעם אני מגלה בו צדדים אחרים שלא הכרתי קודם.

יש לי פינה חמה בלב ל<mark>אמיליו סלגרי</mark>. הסיפורים על סאנדוקן שודד הים 'טוב הלב' הם ההפך מכל מה שאנחנו יודעים על התקופה הקולניאלית באירופה.במקום לספר על הכיבוש האצילי של אותם חלקים פראיים ולא מתורבתים של כדור הארץ, <mark>אמיליו סלגרי</mark> מדבר על החלכאים של אותו כיבוש, על אותם אנשים שרוצים להשיב את כבודם מידי הכובש, אני חושב שזה רעיון מהפכני לימים בהם הקולניאליזם היה ברור כל כך מאליו. הספר 'שני הנמרים' מתאר קרב בין