“יותר מהכל נפלא בעיני בספר הזה היומן של חנה, ובתוכו - ההתלבטויות. אתם מכירים את הפסל הזה שלה, עיניים בורקות, סנטר זקור, גב זקוף. חזות משדרת ביטחון. "קול קרא והלכתי."
אבל לא. חנה סנש היתה אדם חושב, וככזאת - מלאה חששות, תהיות, שאלות. כמו כולנו. אני חושב שהעובדה הזאת רק מעצימה את בחירתה ללכת כי קרא קול. מי שהוודאות מאירה את דרכו - לא ייפלא שהלך בה. אבל מי שמהסס ואינו בטוח הוא זה שעומד בפרשת דרכים, ו”