נסים אלוני

נסים אלוני

סופר


1.
גץ הוא צייד פרפרים שבא לגן הציבורי כל יום רביעי בין ארבע לשש. מי היא כלה שמחליטה לברוח ברגע האחרון מחוגגי החתונה ומחתנה גם יחד, בגלל שהחתן, נגן חליל, אינו יודע להגיד את שמה אלא רק לנגן אותו. לתוך הדו-שיח המוזר המתפתח ביניהם נוסך אלוני את הנחיותיו של הכרוז ממשרד ההנהלה, ואחר כך את קולו של החתן המתחנן באוזני כלתו לבו אל החופה. המחזה הקצר הכלה וצייד הפרפרים נכתב על-פי סדרת תמונות של יוסל ברגנר, שגם עיצב את התפאורה והתלבושות בהצגה שביים אלוני בתיאטרון "בימות" בינואר 1967 . גילה אלמגור שיחקה את הכלה שנמלטה מחתונתה, ויוסי בנאי שיחק את צייד הפרפרים שלא צד אף פרפר בביקוריו השבועיים בגן. ההצגה התקבלה בהתלהבות, והמחזה שהתחבב על הקהל הוצג פעמים נוספות - בתיאטרון "בית ליסין" בשנת 1980 , בתיאטרון "הקאמרי" בשנת 1991 , כולן בבימוי המחבר. להפקה של 1980 צירף אלוני מחזה קצר נוסף, הנפטר מתפרע, שעלילתו מתרחשת עשר שנים לאחר סיום הכלה וצייד הפרפרים, וגם בו השתתפו גילה אלמגור ויוסי בנאי....

2.
"כל מחזה של אלוני הוא שלב נוסף בעימות בלתי-פוסק שבין שני יריבים נצחיים: הצגה ומוות; או אם תרצו, משחק ורצח, תיאטרון ומלחמה. התיאטרון והמשחק הם כלי-הנשק היחידים שבידי המחזאי במאבק הבלתי-פוסק עם מר-המוות, אמצעי להוליכו שולל, לכשף אותו. הצוענים במחזה משחקים בקברט, בהגדת עתידות, בכישוף ובקלפים. הצוענים משחקים לא רק לשם המשחק, אלא כדי לסמא את עיני השטן, לסכל את המזימה של קלף המוות. למחזותיו של אלוני מראה של דובי-קרקס משעשעים, אבל בתוך הדוב מסתתר תמיד רוצח עם תת-מקלע. בני-אדם מתחלקים במחזה זה לשני מחנות קוטביים: רוצחים ושחקנים. 'אם אתה לא רוצח', אומרת רגינה מוזיקנט במחזה, 'אתה הצגה מלפני המבול. מי שהורג איננו משחק, ומי שמשחק איננו הורג'. הניגודים הללו מתמקדים בשני גיבורים: סמול ובוגו, גלגול נוסף של הרוצח והליצן המופיעים במרבית מחזותיו של אלוני. הרוצחים של אלוני הם משוגעים-לדבר-אחד, החותרים בהתמדה נזירית ומיוסרת אל ייעודם המוחלט, מוקפים בעולם של זיוף, פשרה והעמדת-פנים. סמול הוא הרוצח של המחזה, אבל הוא גם הטהור והנקי שבגיבוריו. הוא מביט על העולם מאיזו פסגה רחוקה וצחיחה, פסגתם של הקדושים המעונים. בוגו הוא הנווד, הנודד ממקום למקום, ובכל מקום תמיד נופל על רגליו. עורו עור של זיקית. הוא מחליף צורות, צבעים, מילים, כלוליין גמיש. הוא הג'וקר במשחק בקלפים של החיים. הוא יזכה בכלתו של סמול, חתונה זו תסמל את הפשרה האנושית. מי ינצח בקרב המחנות? הליצן, או השטן? החתונה, או הרוצח? השחקן, או המשוגע-לדבר-אחד? מי שיודע משהו על תיאטרונו של אלוני יודע כי את המלה האחרונה אומרת תמיד בהצגה, אבל... אבל מישהו תמיד משלם על כך בחייו." משה נתן, 1971 מחזה מופת זה הוצג לראשונה בשנת 1971, ועתה הוא יוצא לאור בדפוס בפעם הראשונה, בלוויית רישומיו של הצייר יוסל ברגנר, שעיצב את התפאורה והתלבושות להצגה המקורית....

3.
מחזה בשלושה חלקים: סתיו, חורף, אביב בפעם הראשונה רואה אור בדפוס המחזה בגדי המלך, מאבני הדרך של הדרמה הישראלית, בשני נוסחים: הראשון - על-פי גירסאות שונות שכתב המחזאי (בשנות החמישים, השישים והשמונים), והשני - נוסח ההצגה שהועלתה בתיאטרון "הבימה" ב- 2004....

4.
שלושה מסיפורי הקובץ ``הינשוף``, שראו אור לראשונה כקובץ בשנת 1975 בהוצאת ``תרמיל`` מפגישים את הקורא עם מיטב הריאליזם הפיוטי שנכתב בעברית. ``הינשוף``, ``חייל טורקי מאדירנה`` ו``להיות אופה`` מציירים נופים גאוגרפיים ואנושיים של אנשי-שוליים, פועלים וסוחרים פשוטי-עם, החיים ביפו ובדרום תל אביב בימים שלפני קום המדינה. במרכז הסיפורים עומדות חוויות-יסוד של ילד השרוי בדמדומי התבגרות, יחסיו עם הוריו, עם חבריו ועם עצמו ועולמו הדמיוני....

5.
"רק המלך...כמו פצע פתוח...בלב הזיקוקים...בתוך המערבולת של אחיזת עיניים...מלך..." (נסים אלוני: על הנסיכה האמריקאית). נסים אלוני קיבל על המחזה "אכזר מכל המלך" פרס צמח למחזאות ישראלי מקורית. הרי לפנינו המחזה הראשון של אלוני, אשר ניתן לראות בו את ניצניהם (ואף את תפרחתם) של מחזותיו המאוחדים יותר. גם המלך הוא פצע פתוח, גם פה הוא מוקף במערבולת של להטים צבעוניים, וגם פה יש גבר צעיר "מן העניים", העולה על דרך חסרת חת ובלתי מתפשרת - בדומה לדון בריגלה, גיבור המחזה נפוליון - חי או מת, היוצא להרוג את קיסר הצרפתים, מלך העולם, או מאקס למפל, הסוכן הכפול בשעיר אחד לעזאזל. ירבעם בן-נבט, מעין המלט העברי, שייל לזן הגיבורים האלה שמחזותיו של אלוני מלאים בהם, אנשים עזים הבוערים בתחושת שליחות, אך נבלעים ונהרסים בתוך שליחותם. "הנצחונות וגם המפלות עניין הם לספרים", נאמר במחזה. ואולי ניתן להיזכר בדברי הסיום של המחזה דודה ליזה - "אתה רואה, יקירי, מה שמנצח תמיד זה הכישלון..." במחזה הזה - אולי מכיוון שנכתב בידי איש צעיר ועז - אין, אכן, מנצחים; ואפילו הכישלון אינו מנצח, עדיין. אכזר מכל המלך נחשב לאחד המחזות שפתחו תקופה חדשה בתיאטרון העברי. כאשר הוצג לראשונה בתיאטרון "הבימה" ב- 1953 עודד פולמוס ציבורי חריף ואף הועלה לדיון בכנסת; עוצמתו התיאטרלית והשירית לא תשה, ועדיין שבים ומעלים אותו על הבמה, כדרכה של קלאסיקה אמיתית. עתה הוא יצוא בגירסה מתוקנת ומעודכת בספר. ...

6.
נסים אלוני נולד בשנת 1926, בתל-אביב. לאחר המלחמה ב1948-, בה היה חייל, פירסם סיפורים בעיתון החיילים ``במחנה``, ואחר כך, בעיתונים יומיים, שבועונים וכתב-עת. בשנת 1954 הוצג - בתיאטרון ``הבימה`` - מחזהו הראשון ``אכזר מכל המלך``. אחר כך, בתיאטראות שונים - בהם ``תיאטרון העונות`` שהוא היה בין מקימיו - כתב וביים את המחזות ``בגדי המלך``, ``המהפכה והתרנגולת``, ``הנסיכה האמריקאי``, ``הכלה וצייד הפרפרים``, ``דודה ליזה``, ``נפוליון חי או מת``, ``הצוענים של יפו`` ו``שעיר אחד לעזאזל``. ניסים אלוני תירגם מחזות רבים לעברית, כתב וביים הצגות ללהקות-בידור כמו ``הגשש החיוור``. הינשוף - ארבעה סיפורים - שנכתבו ופורסמו בשנים 1956-1962 - מכונסים בקובץ זה, שנערך והוכן במיוחד בשביל ``ספריית תרמיל``, לראשונה. גיבוריהם - אדירנה, סאלאמון קאבילי, שמיל, אחיו-של-שמיל, מולא, זאקולה, מיקו - הם ילדי שכונה דרומית בתל-אביב; ניכרים בהם ניצנים של סימנים גבריים ראשונים, וברקע, רחוק, מתחוללת מלחמת העולם השנייה. היפנתי את פני אל שמיל והנה הוא רוכן על ערימת הפחים. הוא נטל פח אחד והתקין לאצבעו ציפורן ארוכה ומחודדת. פתאום נופף את ציפורנו למול עיני וקרא: ``מחר העולם יתפוצץ``. קפצתי אחורה מפני הציפורן; אך הוא קרב ונופפה מולי שנית, עיניו התנוצצו עתה ונעו כעיני צפרדע. עצי האקליפטוס דממו. ידי האוחזת בתיק-האוכל רעדה. ``זה לא נכון`` - אמרתי חרש. ``מחר`` - אמר שמיל וסובב את ציפורנו המחודדת מול עיני - ``מחר. מחר. מחר``. ``העולם לא יתפוצץ`` - אמרתי חרש, אך לבי אבד. ``מחר`` - קרא שמיל ``לעולם לא`` - אמרתי וקולי רפה. שמיל קפץ על ערימת הפחים והביט אל השמיים. אחר אמר בקול ברור ורם, כאילו שר ממעקה-הגג אל השכונה כולה: ``משחיז-הסכינים הסיני אמר לי את הסוד``. - - -...

7.
לראשונה נדפסות פה בכפיפה אחת רשימות מאת המחזאי והסופר נסים אלוני, רשימות שהתפרסמו במרוצת השנים - המרוצה האיטית משנות החמישים עד לשנות התשעים - בעיתונים, בתוכניות להצגות, או כהקדמות לאלבומי-ציורים, לספרים ולתערוכות. "התחפשתי לחתול רחוב," כותב נסים אלוני, והדברים שבספר הם רשימותיו של חתול רחוב, סקרן, חקרן, ערמומי (כי אין ברירה) מסתורי (כי המסתורין טמון במורשת החתולים מאז ומעולם), ושומר לעצמוף בסוד ובתוקף עוד לפחות שמונה נשמות מגולגלות זו בזו. כך יוצא לו נסים אלוני, בתור חתול, לתוך ערים ואתרים, להתחכך בבני-אדם, לנבור בפחים כדי לדלות מהם אוצרות חבויים, ולפעמים - פה ושם - הוא גם שורט. שהרי "חתולים ובדיחות", הוא כותב "אין להם בעלים". החתול הזה משוטט ברחובות ראשיים מוארים וגם בסמטאות צדדיות חשוכות יותר. בצעירותו הוא מפזז בבולווארים של פריז ולצידי התעלות של אמסטרדם: את רוב ימיו - ולילותיו - הוא עושה ברחובותיה של העיר תל-אביב, שאת מילותיה, - ויללותיה - הוא מתרגם לשפה חתולית אחרת: שי והוא מתגלגל בדמות חיה כמעט פוליטית, מצטנף לו ביציע של ועידת מפלגת העבודה או יוצר לצוד יונות-שלום בקהיר (אך ממאן לבקר בפירמידות, אולי מחשש שייתקל בחתולים מצריים עתיקים), ושולף ציפורניים או סומר גו למראה גדוד הבריונים של האיש מאיר כהנא. לעיתים, בתור חתול תיאטרון, הוא מתפתל מאחורי הקלעים במרדף אחרי כדורי הצמר הקרויים הצגות, ולעיתים הוא דוחף את אפו אל צנצנות הצבע של ציירים - יוסל ברגנר, או אודרי ברגנר, שבביתם הוא מתארח בשבתות. הוא צד מילים כמו עכברים ואז רושם אותן. אלו הן הרשימות שלו. ...

8.
9.
המחזה שפתח את "תיאטרון העונות" ב- 1963 והפך לקלאסיקה של התיאטרון הישראלי. מלכות אבודה, רצח והדים של מיתולוגיה מאכלסים את במת המחזה, שמתרחש אומנם אי-שם בדרום אמריקה, אך אינו שוכח להתייחס גם לפלשתינה: "ארץ קטנה באפריקה המשתחררת. קנאים מאוד. הרבה פולקלור." נסים אלוני חזר וכתב גירסה אחרת לאותו מחזה לאחר כמעט 20 שנה. בספר זה אנו מביאים בפעם הראשונה את שתי הגירסאות השונות בכריכה אחת. ...

10.
11.
יש מלחמה גדולה בעולם, ובעליית-הגג בביתו של סָלָמון קאבּילי גר ינשוף בן אלף שמקלל את כל מי שמעז להתקרב אליו, ובלילות שומעים צעקות מן התנור של מאפיית ששון, וגופו של החייל הטורקי מאֶדירנֶה מוסיף לרוץ לעֵבר האויב גם אחרי שפצצה כרתה את ראשו. גיבורה של הנובלה הזו הוא נער בשכונה דרום תל-אביבית בשנים של מלחמת-העולם השנייה. בעוד המלחמה הגדולה מתגמדת לדבריו של הקריין ברדיו, מתעצמים כאן לגודל עולמי האירועים רבי-הכוח בחייהם של הנער וחבריו. נסים אלוני מתגלה כאן כיוצר מכוֹנן רב-קסם של סיפורת ישראלית אחרת. ארבעת פרקי הספר פורסמו בשנים 1962-1956 כארבעה סיפורים נפרדים, וכונסו לראשונה בספר 'הינשוף' ב"ספריית תרמיל". ב-1981 נדפס הספר מחדש בהוצאת הקיבוץ המאוחד. כאן מוצגים ארבעת הסיפורים לראשונה כחלקים של נובלה אחת....

12.
``באחד הקטעים הפיוטיים היפים במחזהו של נסים אלוני דודה ליזה, עובר האגרונום דוקטור אטלס בין עצי הגן של המשפחה האריסטוקרטית בלנק ומסביר למרים, הצאצא האחרון של המשפחה על וירוס שתוקף את עצי ההדר ומדביק אותם במחלה הנקראת `טריסטזה`. דוקטור אטלס איננו יודע אם העצים האכולים בטריסטזה עצובים, אבל אנו, החשים כי דבריו נאמרו לא רק על העצים, מבחינים מייד במחלה בה נגועים כל גיבורי משפחת בלנק - מחלת עצבות נוראה, שהמחזאי דאג, כדרכו תמיד, להסוותה בזיקוקים של שמחה תיאטרלית. המחזה מסתיים בפאראדה מרהיבה של זיקוקי דינור, שמפריחה המושבה לזכר מייסדה המכובד, ז`אק, אשר נעשה לגיבור חגיגותיהץ מתחת לזיקוקים אלה, שמציירים בשמים את דמותו של ז`אק, מוטלת עתה גופת בנו, יוסף בלנק. הוא שילם עבור הזיקוקים שעה קצרה לפני הפרחתם. היתה זו מהתלתו האחרונה: זיקוקים לזכר האב שאותו רצח לפני שלושים וחמש שנים במרתף היין. המשפט האחרון שיאמר לפני שיצנח מת הוא: `זה כואב... תעיף זיקוקים... מהר... יצאתי מהמשחק`... התפוח הרקוב לא נפל רחוק מן העץ הנגוע בטריסטזה. מעשה בסופר יפני, שנהג כל ימי חייו לשעשע ולהצחיק בני אדם. כשמת נפתחה צוואתו, היה כתוב בה כי הוא מצווה לשרוף את גוויתו. כשהחלו שורפים את הגופה, נתגלה כי הלץ היפני מילא את כיסיו זיקוקי אש, וככל שנאכל גופו כן התמלאו השמים ב`להטים צבעוניים`. סיפור זה אופייני לתיאטרון של אלוני, המנצנץ במערבולות של צבעים, בבואות, מסכות ולהטוטי אחיזת עיניים. אך אסור לשכוח כי הזיקוקים נפלטים תמיד מתוך כיסו של מישהו הנשרף אי שם במסתרים. זוהי כל חוכמת המחזה הזה על רגל אחת - חוכמה שעצבות שקטה של שקיעה מכסה עליה``. משה נתן, 1060 שלושים שנה בדיוק לאחר הצגת הבכורה, נדפסת עתה לראשונה ``מלודרמה ישראלית`` זו - כפי שכינה אותה מחברה בלוויית איורים וציורים מאת אודרי ברגנר, שעיצבה את התפאורה והתלבושות להצגה....

13.
14.
15.
16.
17.
18.
19.
20.
21.
נהג צבאי אחוז חרדות יורה בחתול שחור שעובר בדרכו. חייל שפניו ונפשו הושחתו, ממלכד, בדחף של הרס עצמי, את בת זוגו ואת חברו הטוב. חייל נוסף, בן דמותו של אלוני, חש שאיבד את חירותו ואת זכותו המוסרית לספר סיפורים לחבריו הלוחמים, משום שהועבר לתפקיד עורפי. אלו מקצת הדמויות המאכלסות את השממית, קוץ הסיפורים המפתיע, המסקרן והמטריד של נסים אלוני. הקובץ שלפניכם מגלה פנים חדשות ולא מוכרות ביצירתו של המחזאי והסופר הגדול. הוא כולל סיפורים שלו שלא נכרכו בספר. ונובלה מופתית, ״השממית״, שנתגלתה לאחרונה בארכיונו ולא ראתה אור מעולם. ברקע הסיפורים, מוראותיה של מלחמת השחרור: המלחמה, כפי שעולה מסיפוריו של נסים אלוני, היא חומר מידבק, מופשט, רעיל. דרך הגוף הפצוע, הפנים השרופים, היא נצמדת לנפשות החיילים, הלומי הקרבות, החשים כגולים בממלכת האנשים הרגילים. בקובץ סיפורים נפלא ומצמרר זה ניכר, ביתר שאת, כוחו של אלוני כסופר, שאינו נופל כאן, ואולי אף עולה, על כוחו כמחזאי. גלריית הדמויות שהואמשרטט, המתרוצצת אנה ואנה כעכברים במלכודת, לופתת כמו בצבת את המוח ואת הלב. בדרכו הייחודית הוא פותח חלון הצצה לזמן אחר, דרכו מתגלה זמננו אנו. את הספר חותמת אחרית דבר מאת אילן בר-דוד, המופקד על ארכיונו של אלוני. רטרו היא סדרת ספרים של סופרים עבריים מהעבר הרחוק והקרוב. היא כוללת כתבים שפורסמו בבמות שונות אך לא כונסו בספר, מהדורות חדשות של ספרים שלא נס לֵחם, וכן כתבים שמתפרסמים, כאן, ברטרו, לראשונה. הסדרה היא פרי שיתוף פעולה בין מכון ״הקשרים״ לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב לבין הוצאת הספרים, כנרת, זמורה, דביר. יגאל שוורץ, דקל שי שחורי ומוריה דיין-קודיש נסים אלוני 1998-1926 מחזאי, במאי, סופר ומתרגם. גדל בשכונת פלורנטין בתל אביב. כתב מחזות רבים, בהם בגדי המלך (1961), הנסיכה האמריקאית (1963), אשר יצרו שפה חדשה בתיאטרון הישראלי. פירסם עשרות סיפורים קצרים בשבועונים ובמוספרים ספרותיים. ארבעה מסיפוריו, המתארים את חוויות נערי השכוה בדרום תל אביב, כונסו בקובץ הינשוף (1957). תירגם ועיבד למעלה משישים מחזות עבור תיאטראות שונים. חתן פרס ביאליק (1983) ופרס ישראל (1996)....


את הנסיכה האמריקאית קראתי לאחר שקראתי את המחזה ''כלה וצייד הפרפרים'' הודיעו לי סטודנטים להיות סקפטית, כי זה מחזה קשה ולא קל לקריאה. קיבלתי... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
את המחזה קראתי במקביל לקורס שאני לוקחת באונברסיטה ''תאטרון ישראלי'' ראיתי קטע מהמחזה, ונשאבתי לתוכו. הסיפור מגולל את סיפורם של שני אנשים זר... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
"החושך היה בהיר" - למקרא "הינשוף", אחד משלושת הסיפורים בקובץ שנושא אותו השם --------------------------------------------------------------------------------------------------------- ניס... המשך לקרוא
18 אהבו · אהבתי · הגב
בקרב קהילת חובבי המחזה העברי העימות בין סיעת חנוך לוין לפרקציית נסים אלוני חרוג חרג מגבולות הויכוח התרבותי כבר בשנות השבעים, עת תגרות פוא... המשך לקרוא





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ