אחרי שהשלים את מפעלו המחקרי-ביקורתי המקיף "תולדות הסיפורת הישראלית", מפעל בן עשרים ואחד כרכים, מצרף אליו כעת יוסף אורן את הכינוס הראשון של מחקריו ומסותיו על השירה העברית בכרך שבו הוא מציין חמישים שנות פעילות בספרות של שנות המדינה.
בספר הזה מזהה המחבר ארבעה מוקדים שבעזרתם השלימה השירה העברית את מהפכת המודרניזם במהלך המאה העשרים – מהפכה שבביצועה התחילו משוררי התחייה בעשורים האחרונים של המאה התשע-עשרה:
• הוצאת השירה העברית למרחב האוניברסלי
• הידוק הזיקה של השירה העברית לאקטואליה
• הבלטת הקול הנשי בשירה העברית
• השבת נכסי לשון מהמקורות לשירה העברית
המחבר מבסס את זיהוי ארבעת המוקדים הללו על פירושים מקיפים ומרתקים למבחר שירים מספרי השירה של מיטב המשוררים של התקופה: אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, רחל, לאה גולדברג, זלדה, דליה רביקוביץ, תרצה אתר, יונה וולך, צרויה שלו ומשוררים נוספים.
כמו כן מבליטים פרקי הספר את ההשפעה שהיתה למהפכת המודרניזם בשירה העברית על יצירתם של שניים מבכירי המְספרים של התקופה: יהושע קנז ועמוס עוז.
אוהבי שירה יפיקו תועלת רבה גם משני פרקי הדרכה שנכללו בספר זה ואשר נועדו לסייע לאוהבי שירה להפיק הנאה מלאה מקריאת שירה עברית:
• מַדְרִיך לִמְפָרֵשׁ שִׁירָה מַתְחִיל
• הוראת שירה בדרכים יצירתיות
...
