ספר זה מביא את תולדות עיריית ירושלים בימי שלטון הבריטים, ועיקרו מאבק היהודים למניעת הפלייתם לרעה על-ידי העירייה לעומת תושבי העיר הערבים, ובמיוחד מאבקם להעמדת יהודי בראש העירייה. הספר מעלה כי אף שכבר משנת 1880 היוו היהודים רוב מוחלט באוכלוסיית ירושלים, מנעו הבריטים בתכסיסים משפטיים ומינהליים רוב יהודי במועצות העירייה הממונות וגם הנבחרות, ואשר על כן כל שמונת ראשי העירייה בימי שלטונם היו ערבים ואנגלים בלבד. בפירוט רב מתאר הספר את שתי מערכות הבחירות לעיריית ירושלים שהיו בעידן הבריטי, ואגב כך את המגעים והמשאים בין ראשי המימסד הציוני - בהם קיש, ארלוזורוב, שרת)וק( ובן-צבי - ובין מנהיגי הערבים, בהם ראשי המפלגות הערביות דאז, ה״חוסיינים״ וה״נשאשיבים״, בעניינים שבין היהודים והערבים. בפירוט רב מתוארת גם מסכת היחסים שבין המפלגות היהודיות באותם ימים, הן זו שבין המפלגות הציוניות )לרבות ה״ספרדים״( לבין עצמן, והן זו שבין המפלגות הציוניות לבין ״אגודת ישראל״. בפרק מיוחד חושף המחבר את ניסיונו של משה שרת)וק( בסיוע יצחק בן-צבי להעמיד לעיר ראש עירייה ערבי שלא מקרב הנשאשיבים והחוסיינים, בתקוה כי עם כהונתו יזכה האיש למעמד כלל לאומי בקרב הערבים וישנה את יחסם לשאיפות היהודים בארץ-ישראל. נחשפים בספר גם רעיונות ומאבקים לחלוקת העיר ולהקמת עירייה עברית נפרדת בה. ״הפרק הכי מחפיר בכל היישוב״, שיסודו ״קורופציה, מעשי שוחד וגניבה״ אמר דויד בן-גוריון על המציאות דאז בעיריית ירושלים. עוד לפניו התריע חיים וייצמן על שירושלים הפכה ל״עיר של זוהמה וניוול, מושבו של ניוון פיסי ומוסרי, משכנה העלוב של עירייה ערבית מושחתת״....

ספר זה עוסק במשנתם ובְפָעוֹליהם של זאב ז'בוטינסקי ושל מנחם בגין, והוא ספר חובה לכול חברי תנועת הליכוד ואוהדיה, שכן הוא מקור חשוב לתולדות שני אישים אלה. בעברית קלילה מובאים בספר מחקרים רבים, ובין אלה על היחסים שבין ז'בוטינסקי לבין בגין, על השקפת ז'בוטינסקי אודות הבעיה הערבית בא"י, על מכלול יצירתו הרוחנית של ז'בוטינסקי, על הפילוג ב"הגנה" והקמת האצ"ל, ועל מנחם בגין כמפקד האצ"ל. בספר גם פרקים על מחתרת לח"י ועל ראשיה. בהרבה מפרקי הספר מתפלמס המחבר, אף בטונים גבוהים, עם אישים ובהם אורי אבנרי, מיכאל בר-זוהר, פרופ' יוסף גורני, שבתי טבת, נתן ילין-מור, הלל קוק ופרופ' יעקב שביט, בשל דברים שפרסמו על תנועת ז'בוטינסקי ועל אישיה. חלק מהפולמוסים הם בעניינים משכבר הימים, ובהם הקונגרס הציוני הי"ז (1931), פרשת רצח חיים ארלוזורוב (1933), הפילוג באצ"ל והקמת הלח"י (1940), האונייה "אלטלנה" (1948) ועניין השילומים מגרמניה (1952). מחבר הספר, ד"ר אפרים אבן, מכהן כיו"ר מועצת חטיבת ה"מייסדים" ב"ליכוד". הוא חניך תנועות הצופים ובית"ר, ובנעוריו השתייך לפלוגות הנוער של האצ"ל בירושלים. בשנים 1964 עד 1966 היה נציג בית"ר וההנהלה העולמית של תנועת החירות-הצה"ר בקנדה. אחר כך כיהן כיו"ר הוועד הפועל הציוני, כעורך הרבעון "האומה" שבהוצאת המסדר על-שם זאב ז'בוטינסקי וכיו"ר ברית חיילי האצ"ל בא"י. אבן הוא בוגר החוגים למדע-המדינה וללשון עברית ומוסמך החוג ליהדות-זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת חיפה....