התוספתא נערכה בדורות שלאחר עריכת המשנה, והיא מסודרת בסדרים ומסכתות כמו המשנה שנערכה בידי רבי יהודה הנשיא. יש בה הלכות רבות מתורת התנאים הקדומה שלא נשנו במשנה, ויש בה הלכות המפרשות את המשנה. עם זה, חלק גדול מהלכות התוספתא מקבילות להלכות המשנה, בתוכנן ובסגנונן. עיקרו של הספר הוא בירור היחס הספרותי שבין ההלכות הללו שבתוספתא למקבילותיהן שבמשנה, ובמרכזו השאלה : האם אף הן פירושים למשנה או שמא הלכות עצמאיות קדומות הן ונשתמרו בהן דברי התנאים כפי שהיו לפני עריכתם וסידורם במשנה. בספר זה מוצא המחבר - בבדיקה השוואתית מדוקדקת במסכת פסחים - תימוכין לאפשרות השנייה, שחלק מן ההלכות שבתוספתא המקבילות להלכות המשנה הן קדומות ; ואפילו לסברה, שעל - פי הלכות כאלה ערך רבי את המשנה. הספר מבהיר את דרכו של רבי בניסוח לשון המשנה על - פי החומר שעמד לפניו. ועוד מעלה המחבר לבירור כמה נושאים הנוגעים בחג הפסח, ודן בהתפתחותם ההלכתית. שיטת המחבר מוצגת במבוא, ובו סקירה של המחקר בנושא ועיון בשיטותיהם של י"נ אפשטיין ושאול ליברמן, מגדולי חוקרי התלמוד בדורנו. הספר מוקדש לזכרם. פרופ' שמא יהודה פרידמן מופקד על הקתדרא לתלמוד וספרות רבנית ע"ש בנימין ומינה ריווס בבית המדרש לרבנים באמריקה, ומלמד במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר - אילן. הקים את המכון לחקר התלמוד ע"ש שאול ליברמן בביהמ"ד הנזכר ואת האיגוד לפרשנות התלמוד. הנו חבר באקדמיה ללשון העברית ובאקדמיה האמריקאית לחקר היהדות. פרסם מחקרים רבים בספרות התלמודית, לשונה ופרשנותה, ובהם ייחד סדרה של מאמריס בנושא היחס בין המשנה והתוספתא....
