“אֲנִי קוֹרֵאת מְאֹד לְאַט בְּהִסְתַּכְּלוּת וּבְמַבָּט וְאָז הַכֹּל נִרְאֶה פִּתְאוֹם מְאֹד פָּתוּחַ. (עוד בעניין עידו, מים רבים) רציתי לכתוב על דליה הרבה זמן. ולא קרה, ולא יצא. והתנתקתי מכאן, וחזרתי מדי פעם. והחורף היה ארוך. ואולי טוב שדוקא עכשיו, כשחם ושמש, כשאני מרגישה עטופה, כשאני מרגישה שמחה, לכתוב על הכאב, הקושי, ועל רגעי הבהירות הדקים שגלומים בתוך הספר האדום-אדום הזה. יש ביקו”

“אֲנִי קוֹרֵאת מְאֹד לְאַט בְּהִסְתַּכְּלוּת וּבְמַבָּט וְאָז הַכֹּל נִרְאֶה פִּתְאוֹם מְאֹד פָּתוּחַ. (עוד בעניין עידו, מים רבים) רציתי לכתוב על דליה הרבה זמן. ולא קרה, ולא יצא. והתנתקתי מכאן, וחזרתי מדי פעם. והחורף היה ארוך. ואולי טוב שדוקא עכשיו, כשחם ושמש, כשאני מרגישה עטופה, כשאני מרגישה שמחה, לכתוב על הכאב, הקושי, ועל רגעי הבהירות הדקים שגלומים בתוך הספר האדום-אדום הזה. יש ביקו”