“אני נגד ספרים שגוררים את הקורא לתהומות הייאוש. יש מספיק אי נחת, אי שקט, ואי סדר בחיים של כולנו, אני לא רוצה למצוא את עצמי קוראת בזמני הפרטי על עיי חורבות של אחרים .
ציפיתי לשמוע קול נשי גאה בקובץ הזה, נרטיבים של נשים שיעשירו את החוויה נשית ויעשו לי טוב בנשמה כאשה.
נקלעתי לאנתולוגיה שיצרה תמונת עולם מייסרת, ותמונה זו מוגדרת כ"תמונת מציאות נשית" כפי שרתוק העורכת מתארת .
כל הנשים פה הן קור”