“הספר ריגש אותי, הוא גרם לי להבין איך מרגישים אנשים יותר מרוחקים מהחברה.
אני מניחה שאני לפעמים כזאת, אבל לא כל הזמן. האנה מרגישה שהיא לא זקוקה לאף אחד ושאף אחד לא זקוק לה, היא כל הזמן הייתה נעולה בעולם שהמציאה לעצמה.
קודם כל הרגשתי רחמים כלפייה, ואולי גם הזדהות, ומצד שני חשבתי שהיא כל כך טיפשה שהיא מסתמכת על "חבר דמיוני" כחבר היחיד בחייה, ואפילו לא מתקשרת.
הכל תלוי לפי איך שאתם מסתכלים על זה.
א”