בנימין הרשב

בנימין הרשב

סופר


» ספרים של בנימין הרשב שנקראים עכשיו:

תולדות הצורות של השירה העברית מן התנ"ך עד המודרניזם
בנימין הרשב
1.
בין הדכדוך של סוף המאה ה - 19, ה"הומניסטית", לבין העצבות של המאה ה - 20, הרדיקלית, נוצר תור זהב של שירה, שריכז, בצורה טלסקופית ובזמן קצר, מיגוון של זרמים ואפשרויות הבעה שאינו נופל מן המיגוון שסיפקה כל ההיסטוריה הקודמת. אין מהות אחת ל"מודרניזם" בכללו, מלבד ההכללה, שהיתה זו התקופה רבת הסתירות בכל תולדות התרבות. לכל כיוון בשירה ובציור אפשר להצביע על כיוון קיצוני שכנגד ולכ אלה גם יחד היו זרמים מנוגדים, שקראו תיגר על המודרניזם כולו. וגם הם חלק מן המאה ה - 20. הספר "שירה מודרנית" לא בא אלא לאסוף מבחר תרגומים של המחבר. לא כל המשוררים החשובים מופיעים בו. אבל הוא מייצג את עולמה של המאה ה - 20 במובן אחר, יסודי יותר, ומביא דוגמאות מובהקות למיגוון האפשרויות של השירה בתקופה הזאת. בספר תרגומים מחמש שפות, ובהם יצירות של בודלר, מאיאקובסקי, אליוט, רילקה, ברכט, ויליאמס, אחמאטובה, מנדלשטאם, גרטרוד שטיין ומשוררי יידיש שכתבו שירה מודרנית בוילנה, ורשה, ניו - יורק ותל - אביב: גלאטשטיין, ליילס, סוצקבר, מ.ל. הלפרן וא.צ. גרינברג. הספר מעמיד פוליפוניה של קולות הבאה לזעזע את ההגדרות השלוות של מהות "המודרניזם" או מהות "השירה" ומגישה לקורא מבחר מעושרה המסחרר של השירה והמציאות במאה ה - 20....

2.
ספר זה מכנס מסות ומחקרים, המפלסים דון לתיאוריה מקורית של יצירת הספרות ושל משמעות בקונטקסט, שסיסמתם: המורכבות. התיאוריה הולכת הרחק מעבר לנאראטולוגיה ומפתחת כלים לדיון במכלול האספקטים הצורניים והתמטיים של יצירת הספרות. השם "פואטיקה קונסטרוקטיבית" משמעו שהיצירה אינה טקסט בלבד, בעל סטרוקטורות "קיימות", אלא גוף של לשון המזמין קונסטרוקטים מתחרים שהקוראים מקימים על בסיסו, כולל גשרים רבים המוקמים בין השדה הפנימי של היצירה לבין שדות חיצוניים לה - בהיסטוריה, בפסיכולוגיה, בעולם האידאות ובתולדות הספרות. הרשב כותב: "יצירת הספרות גדולה לאין ערוך גם מן המילה כסימן וגם מן המשפט הדקדוקי, הנחקרים בסמנטיקה. היא מסדר - גודל שונה לגמרי של מורכבות. היא משדדת את כל מערך המשמעויות והצורות. לכן דרושים להבנתה כלים חדשים לגמרי ומינוח חדש, שיהלמו את יחידותיה המורכבות, הבנויות מתבניות מורכבות גם הן, ואת הקונסטרוקטים של הקורא החיוניים להשלמתה."...

3.
פר זה מכנס כמה מאמרים קלאסיים ומבריקים, שנערכו עתה מחדש, הורחבו והודגמו מן השירה העברית והכללית, ובפרט המסות הידועות ``האם יש לצליל משמעות?``, ``תורת המטאפורה והעולם השירי``, ו``ריתמוס הרחבות``. המחקר פורץ כאן את הדרך ממיונן של יחידות לשוניות קטנות ועצמאיות לדיון בפעולות הגומלין הדינאמיות, המרתחשות בתוך הטקסט ובעולם הבידיוני שלו. התפיסה התיאורטית המקורית שפותחה כאן מוצאת את השלמתה במסות לקראת ``פואטיקה קונסטוקטיבית`` שפורסמו עתה לראשונה בעברית בכרך שדה ומסגרת: מסות בתיאוריה של ספרות ומשמעות....

4.
5.
מבחר זה מביא את עמדותיהם והכרזותיהם של נציגי הזרמים המודרניסטיים בשירה, שהופיעו לאחך שקיעת הסימבוליזם, בייחוד בעשור השני ובראשית העשור השלישי למאה העשרים. הקורא התוהה על סגנונם הקיצוני - והבוטה לעתים - של קטעים רבים בקובץ יזכור את נסיבות היכתבם ויקשיב לעקרונות העיצוב הספרותי שנתחדשו בתנועה הזאת והתבטאו - לעתים בפחות קיצוניות ועקביות - במרבית יצירות התקופה. הקורא יקבל כאן משהו מן האווירה שבה צמחה השירה העברית שלאחר מלחמת העולם הראשונה. התופעות היו, כידוע, דומות בארצות אירופה השונות. ההשפעות והקשרים שבין הספרויות היו רבי - פנים וכמעט מיידיים. מבחר זה מתייחס לארבע ספרויות: הרוסית, הגרמנית, היידית והעברית. כמו כן צורפו דברים אחדים מן הצרפתית והאיטלקית, שהשפיעו, ללא ספק, על שאר הספרויות המיוצגות במבחר; וכן - לשם השוואה - עקרונית האימג'יזם באנגלית, בלשון המקור. כל ספרות מיוצגת על - ידי ריבוי של קולות מזוויות שונות, מבלי לחרוג מן המסגרת של הזרמים הפוסט - סימבוליסטיים. קובץ זה הופיע ב1964 - בשם "יורשי הסימבוליזם בשירה האירופית והיהודית: מבחר מאניפסטים, מאמרים, הכרזות". זו היתה חוברת משוכפלת, שהעורך הכין בשביל סמינר באוניברסיטה העברית. הספר הנוכחי מתוקן ומורחב: נוספו בו מדורים שהעורך פרסם במשך הזמן בכתבי - עת שונים. אין כאן יומרה לייצג את אירופה המודרניסטית כפי שהייתה אלא להביא גלקסיה של זרמים ורעיונות שהיו בחלל תודעתה של הספרות המודרנית....

6.
מה הביא את הלשון העברית למעמדה הנוכחי במדינת ישראל? כיצד הפכה מלשון הספר ללשון השררה לסוגיה וללשון חיי היומיום? הטבעיות שבה אנו משתמשים בה מעידה על הצלחת המהפכה שהתחוללה בראשית המאה ה-20 ובמהלכה. הקמת מדינת ישראל נבעה מאותה מהפכה עצמה. ...

7.
8.
גבי דניאל הוא צייר ישראלי השוהה באירופה. שיריו העבריים נתגלו על-ידי איש עסקים ישראלי, אלפרד-נוח לוריא, שכתב את דיוקן המשורר והוסיף הערות לשירים, המבארות מקומות קשים בשמץ של תמימות. יש כאן חגיגה של טקסטורה לשונית בקשת רחבה של צורות. שירה מינימאלית וסוריאליסטית, זיקוקי-די-נור של חריזה, פזמון קל, ודיבור ישיר בריתמוס חופשי. יש כאן שירי אהבה ושירים פוליטיים על אמנות השירה, על ציור ועל המצב הישראלי, וגם מחזור רווי: ``דפים מן הקומדיה היהודית``, בנימין הרשב, המגיש את הספר, כותב: ``בין עקיצה לאירוניה, באמסטרדם ובלונדון ברחובות ובפאבים, סיפרנו זה לזה הרבה תמונות מן העבר - שלנו ושל אחרים - עבר מוזר ופנטסטי, שברי מראות קפריסיים ואישיים, שהקפיאו בצבעיהם הבזקים מן ההיסטוריה של המאה הזאת, שלוחת-הרסן.`` משה קופפרמן קיים דיאלוג עם השירים בציוריו, ואף צייר במפתיע פורטרטים של לוריא וגבי דניאל (שגילח את זקנו לכבוד האירוע)....

9.
שירתם של ארבעה משוררים יידיים בניו - יורק, הכלולה בקובץ זה, היא תוצאת המפגש בין מסורת השירה העממית היידית שהביאו עמם ממזרח אירופה, לבין העולם החדש, על קצב החיים השונה, דרן הנתיבה השונה, והרצון העז להשתלב בו, ומשתקפים בה ההדים למאבקים האידיאולוגיים, למלחמות ולשואה - שואת התרבות היידית. המשוררים הגדולים המכונסים בקובץ זה - משה - לייב הלפרן, יעקב גלאטשטיין, א.ליילס וציליה דראפקין - מתבטאים בכל הבעיות שהעסיקו את העולם האינטלקטואלי היהודי והכללי - החילוני, תוך מודעות חסרת אשליות לסיכויי הגאולה האפשרית. מבחינה זו, המפגש עם השירה בספר זה הוא מפגש עם שירה אקטואלית, חווייתית, נוגעת, מפתיעה בהישגיה....

10.
11.
הספר התרבות האחרת, סיפורה של לשון היידיש והתרבות שהצמיחה אותה וכוננה על ידה, נובע מצירוף נדיר של ידע בלשני והסטורי, הבנה מעמיקה של תהליכים היסטוריים, כתיבה מדעית ומדויקת המיועדת לקהל רחב ואהבה גדולה. בחלקו הראשון של הספר מתאר הרשב את מאפייני שפת היידיש ואת פתיחותה לתרבויות הסובבות אותה. בהיותה מערכת התקשורת המרכזית בחברה רב-לשונית, המתקיימת באזורים תרבותיים, גאוגרפיים ולשוניים שונים זה מזה במשך כאלף שנים, הוותה מערכה פתוחה זו גשר בין המסורת הלשונית העברית, תלוית – הטקסטים, לעולם האירופי. הרש מדגים ומסביר את הדרכים שבהן מייצר המיזוג ממד של עומק לשפה ה"יום-יומית" ומאפשר אירוניה ופרספקטיבות מורכבות. בד בבד הרשב מראה כיצד הטמיעה היידיש בתוכה את דרכי הלימוד המסורתיות: הדיאלוג, החקרנות והציטוט ועשתה אותם למאפיינים של השפה והתרבות. בחלק השני של הספר מתמקד הרשב בפריחת ספרות יידיש מסוף המאה ה-19עד למחצית המאה ה-20. היא מתוארת כחלק מהמהפכה שעברו השפה ודובריה עקב פתיחת שערי הגטו. את ההישגים הגדולים מדגים הרשב באמצעות דיונים בכמה יוצרים חשובים ובעיקר בשירה האיטרוספקטיביסטית בניו-יורק, והוא חותם, בגזרת ההיסטוריה, בפרק המבכה את סופה של התרבות האחרת....

12.
13.
14.
15.
16.
17.
18.
19.
20.
21.
22.
23.
24.
25.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ