"היה זה בראשיתה של שנת 1992 , שלוש שנים אחרי שהגעתי לקולומביה, ועדיין לא גיליתי את סודה. קולו של טוניו המשיך להסתלסל ברמקול, ואני החניתי את מכוניתי בחניה של בית הלוויות." ישראלי, חקלאי בעל שרשים באדמת המולדת, מגיע לקולומביה וחייו כמו הופכים להיות לפרק באגדת עם מסתורית הנטועה באדמת קולומביה. שם, כמו גם כאן, "האדמה רטובה, הגשם שירד אמש נספג קלות בשכבת הקרקע העליונה." ובאדמה זו הוא מחפש את שורשיו. "כבר לאחר מספר פרקים חש הקורא כי הוא אחד עם דמותו של הגיבור... חייו הם חיינו וחיינו הם חייו... רומאן ססגוני, הזורם בשבילי ארץ ססגונית וחושף מול עינינו את הוויית חיינו." (א. הרפז). רומאן ראשון, המציב את מחברו בשורה הראשונה של כותבי הפרוזה העברית. חיים רם, בן 55, בן קיבוץ לשעבר. למד כתיבה וצילום עיתונאי באוניברסיטת ת"א. ישב 10 שנים בשדות ופונה עם פינוי סיני. ב - 15 השנים האחרונות עסק בחקלאות ברחבי העולם, וכיום בבעלותו חווה לגידולי ירקות במקסיקו....