אליאס קָנֶטי (בגרמנית: Elias Canetti; בבולגרית: Елиас Канети;‏ 25 ביולי 1905 – 14 באוגוסט 1994) היה סופר ומסאי בשפה הגרמנית ממוצא יהודי-בולגרי, שחי ופעל בעיקר באוסטריה, באנגליה ובשווייץ. חתן פרס נובל לספרות לשנת 1981.
"בעבור כתביו המצטיינים במבט רחב, בעושר של רעיונות ובעוצמה אומנותית" זכה אליאס קנטי בפרס נובל לספרות לשנת 1981. קנטי בן למשפחה יהודית אמידה נולד בבולגריה והתגורר עד 1939 בשוויץ, גרמניה ובאוסטריה.
במהלך מלחמת העולם השנייה הוא שהה באנגליה ובשנת 1952 קיבל אזרחות בריטית. החל משנות השבעים של המאה העשרים הוא קבע את מושבו בציריך ולאחר זכייתו בפרס נובל פרש מהחיים הציבוריים וסירב אף להתראיין.
קנטי כתב בשפה הגרמנית נובלות מחזות וספרי עיון. בשנת 1929 הוא סיים את לימודי הכימיה באוניברסיטת וינה אך מעולם לא עסק בתחום. כבר במהלך לימודיו העסיקו אותו הפילוסופיה והספרות הרבה יותר מלימודי הכימיה. הוא ביקר בהרצאותיו של העיתונאי והסטיריקן רב-ההשפעה קרל קראוס, והיה בין מעריציו הנלהבים. בשנים אלו הוא החל באיסוף החומר לצורך מחקרו על "תופעת ההמון" מאחר וסבר כי לא זכתה לטיפול מספק מצד החוקרים המובילים באותה עת, גוסטב לה בון וזיגמונד פרויד. התנסויותיו האישיות בהפגנות בפרנקפורט ובווינה חיזקו את עניינו בתחום.
מבין ספריו הרבים שתורגמו לעברית שלושת ספרי הזיכרונות האישיים שלו: "הלשון שניצלה" (1977), "הלפיד באוזן" (1980) ו"משחק העיניים" (1985) מהווים פורטרט משכנע של התפתחותו המחשבתית ושל עידן טרגי בתולדות האנושות. קנטי שהיה יוצר מבריק בהרבה תחומים, מצליח דווקא בספרים אוטוביוגרפיים אלה להביא לידי ביטוי את יכולת הכתיבה המרגשת שלו.
שמו של קנטי שנקשר בשמן של נשים רבות, ביניהן הסופרת פרידה בנדיקט (אנה סבסטיאן), הציירת מרי- לואיז פון מוטסיצ'קי, ומאוחר יותר גם לסופרת והמרצה אייריס מורדוך. בשנת 1963 נפטרה אשתו וזה, ובשנת 1971 נשא לאישה את הרה בושור. שנה לאחר מכן נולדה בתו יוהנה. קנטי הלך לעולמו בשנת 1994, בגיל 89.

אליאס קָנֶטי (בגרמנית: Elias Canetti; בבולגרית: Елиас Канети;‏ 25 ביולי 1905 – 14 באוגוסט 1994) היה סופר ומסאי בשפה הגרמנית ממוצא יהודי-בולגרי, שחי ופעל בעיקר באוסטריה, באנגליה ובשווייץ. חתן פרס נובל לספרות לשנת 1981.
"בעבור כתביו המצטיינים במבט רחב, בעושר של רעיונות ובעוצמה אומנותית" זכה אליאס קנטי בפרס נובל לספרות לשנת 1981. קנטי בן למשפחה יהודית אמידה נולד בבולגריה והתגורר עד 1939 בשוויץ, גרמניה ובאוסטריה.
במהלך מלחמת העולם השנייה הוא שהה באנגליה ובשנת 1952 קיבל אזרחות בריטית. החל משנות השבעים של המאה העשרים הוא קבע את מושבו בציריך ולאחר זכייתו בפרס נובל פרש מהחיים הציבוריים וסירב אף להתראיין.
קנטי כתב בשפה הגרמנית נובלות מחזות וספרי עיון. בשנת 1929 הוא סיים את לימודי הכימיה באוניברסיטת וינה אך מעולם לא עסק בתחום. כבר במהלך לימודיו העסיקו אותו הפילוסופיה והספרות הרבה יותר מלימודי הכימיה. הוא ביקר בהרצאותיו של העיתונאי והסטיריקן רב-ההשפעה קרל קראוס, והיה בין מעריציו הנלהבים. בשנים אלו הוא החל באיסוף החומר לצורך מחקרו על "תופעת ההמון" מאחר וסבר כי לא זכתה לטיפול מספק מצד החוקרים המובילים באותה עת, גוסטב לה בון וזיגמונד פרויד. התנסויותיו האישיות בהפגנות בפרנקפורט ובווינה חיזקו את עניינו בתחום.
מבין ספריו הרבים שתורגמו לעברית שלושת ספרי הזיכרונות האישיים שלו: "הלשון שניצלה" (1977), "הלפיד באוזן" (1980) ו"משחק העיניים" (1985) מהווים פורטרט משכנע של התפתחותו המחשבתית ושל עידן טרגי בתולדות האנושות. קנטי שהיה יוצר מבריק בהרבה תחומים, מצליח דווקא בספרים אוטוביוגרפיים אלה להביא לידי ביטוי את יכולת הכתיבה המרגשת שלו.
שמו של קנטי שנקשר בשמן של נשים רבות, ביניהן הסופרת פרידה בנדיקט (אנה סבסטיאן), הציירת מרי- לואיז פון מוטסיצ'קי, ומאוחר יותר גם לסופרת והמרצה אייריס מורדוך. בשנת 1963 נפטרה אשתו וזה, ובשנת 1971 נשא לאישה את הרה בושור. שנה לאחר מכן נולדה בתו יוהנה. קנטי הלך לעולמו בשנת 1994, בגיל 89.