בשעה לא מיוחדת הוא ספרה השלישי של רות רמות, זוכת פרס טשרניחובסקי על ספרה הראשון, פרוסת השמים. בשירים גלומה התבוננות דקה מן הדקה בחוויות הקיום האנושי הסמויות מן העין אך מכמירות את הלב. לפעמים הן חבל עבה מחוספס חורץ צלקות, לפעמים "חוט שני מלפף חיוכים חבויים", לפעמים "קורים בלתי נראים שחשים בהם רק בהיקרעם". ובין אם התיאור "עצוב ונפלא מראות" ובין אם "גשם מתנפל לפתע על הקרקע נועץ עצמו אל פתחי רגביה", הלשון מדויקת, מצמצמת, ממעיטה. דומה כי המשוררת משהה את מבטה המהורהר - נוקב ורך כאחד - על המוחשי והפשוט, החמקמק והשברירי, ומזככת אותם בלשונה המתכנסת לכדי שקיפות צלולה ומטלטלת....