בגטו לודז' פקד את בן אברהם הרעב והחולי והוא שקע בייאוש. רק הודות למסירותה של אמו שחסכה אוכל מפיה וסיכנה את חייה כדי להשיג בעבורו תרופות ומזון, הבריא בן אברהם וניצל מגורלם של אלפי הילדים ובני הנוער שקיפחו את חייהם בגטו לודז'. הנער הצעיר ניחן בכישורים מכניים ורכש לו מיומנות במלאכת המכונאות - עובדה שהצילה את חייו. לאחר חיסול גטו לודז' נשלחו בן אברהם ואמו לאושוויץ. בן אברהם הופרד מאמו ולא שב לראותה לעולם. מאושוויץ נשלח בן אברהם לשורה של מחנות עבודה וצעד בצעדת המוות למחנה רוונסבריק. משנשמעו צהלות השמחה עם השחרור לא מצא בן אברהם בקרבו כוח לעלוז. "אנחנו היהודים, לא צעקנו. רק בכינו ובכינו בלי הפסקה"....

בן אברהם נולד בפולין בעיר לודז´ בשנת 1924. עם הכיבוש הגרמני נכלא בגטו וממנו נשלח למחנות ריכוז, ביניהם אושוויץ. לאחר השחרור לקח על עצמו לספר לעולם את חוויותיו הנוראות כדי להבטיח שפשעים כאלה לא יישנו לעולם, וכן להיאבק ככל יכולתו בכל רודנות, שמאלית או ימנית. בן אברהם פרסם עד עתה חמישה-עשר ספרים, כולם זכו לביקורות חיוביות בברזיל ובארצות הברית. כמה מהדורות אף נמכרו בשלמותן זמן קצר לאחר הופעתן. פרקים שלמים מספריו פורסמו בעיתונות. וכמה מהם התקבלו כחומר לימוד חובה בבתי-ספר רבים. בתפקידו כיועץ לממשלת סן-פאולו לענייני נוער נטוש ועבריינות נוער, זכה להערכה רבה מצד חבריו לעבודה והגופים העוסקים בתחום. בן אברהם ביקר בארצות הברית רבות כאורח רשמי ונפגש עם מדינאים בכירים רבים, ביניהם ראשי מדינות. כמו כן הוענקה לו "אזרחות כבוד" ברבות ממדינות ברזיל. במסגרת תפקידו כיושב ראש ועדת שארית הפלטה בברזיל וכחבר הוועד של הארגון הבינלאומי לניצולי שואה, פועל בן אברהם להנחיל לדורות הבאים את זכר קורבנות הנאצים, סבלם וגבורתם....