“שם הספר "שדות הזיכרון" נשמע כמו עוד אחד מספרי העיון בנושא הזיכרון, עוד תחום בתורת הפסיכולוגיה. שלמה ברזניץ הוא אכן פרופסור לפסיכולוגיה שאחד מתחומי המחקר שלו הוא אודות הזיכרון. אך זיכרון מבחינתו וגם אצלנו ישר זורק אותנו לשואה, נכון? אז כן, הפרופסור הוא גם ניצול שואה. סיפורו הוא סיפור של אותם ילדים קטנטנים שהוריהם, בניסיון להצילם, הפקידו אותם במינזרים ואף המירו את דתם לנצרות בתקווה להצילם מידי הצו”

“"פיט התעורר בבהלה לקול רעש מחריד. כשפקח את עיניו ראה מולו אורות מרצדים ומהבהבים בלי הפסק. זה היה השעון המעורר. פיט נורא רצה לכבות את השעון, אבל הוא לא היה יכול – הוא מיד התחיל לחשוב על החבורה שלו, כל האנשים שמחכים לו שם..." לתופעה החברתית הזו קוראים סיפור אישי. היום כולם כותבים על כל נושא באמצעות סיפור אישי. למזלנו, הספר הזה הוא לא מהיום, ולכן הוא כתוב אחרת. כל פרק בספר מציג נושא נוסף בתח”

“שם הספר "שדות הזיכרון" נשמע כמו עוד אחד מספרי העיון בנושא הזיכרון, עוד תחום בתורת הפסיכולוגיה. שלמה ברזניץ הוא אכן פרופסור לפסיכולוגיה שאחד מתחומי המחקר שלו הוא אודות הזיכרון. אך זיכרון מבחינתו וגם אצלנו ישר זורק אותנו לשואה, נכון? אז כן, הפרופסור הוא גם ניצול שואה. סיפורו הוא סיפור של אותם ילדים קטנטנים שהוריהם, בניסיון להצילם, הפקידו אותם במינזרים ואף המירו את דתם לנצרות בתקווה להצילם מידי הצו”

“"פיט התעורר בבהלה לקול רעש מחריד. כשפקח את עיניו ראה מולו אורות מרצדים ומהבהבים בלי הפסק. זה היה השעון המעורר. פיט נורא רצה לכבות את השעון, אבל הוא לא היה יכול – הוא מיד התחיל לחשוב על החבורה שלו, כל האנשים שמחכים לו שם..." לתופעה החברתית הזו קוראים סיפור אישי. היום כולם כותבים על כל נושא באמצעות סיפור אישי. למזלנו, הספר הזה הוא לא מהיום, ולכן הוא כתוב אחרת. כל פרק בספר מציג נושא נוסף בתח”