|
|
|
1.
|
|
המושג 'מסע' משמש בשתי משמעויות רווחות: הוא ציון של תנועה ממקום למקום בזמן הריאלי ובמרחב הפיזי, וככזה הוא מעניק לנוסע את 'ידיעת הארץ'; והוא גם ציון של שינוי מנטאלי של מצב ושל הלך הרוח, הבא עם שינוי המקום ועם ידיעת הארץ. ככזה המסע אוצר בקרבו כל נרטיב אפשרי והוא גם כלי קיבול לייצוג ולהבנה של כל שינוי מסתמן. בסיפורים הנדונים בספר זה המסע המוחצן מהווה מעטפת נרטיבית למסע מסוג שונה - פנימי במהותו, והדיון בספר עומד על חשיפת הקשרים בין השניים. בספר זה מוצעת התבוננות בשנים - עשר 'מקרים' של סיפורי מסע של מחברים בעברית. בסיפורים ניתן מגוון מייצג ואוניברסלי של מניעים ותכליות למסע, מגוון של הישגים או כישלונות במימוש המניעים והתכליות האלה, ומגוון של תהפוכות המתלוות לשינוי המקום. השאלות המרכזיות שהספר דן בהן עוסקות ביחסים שבין הבית והרוץ, האני והאחר, היחיד והחברה, ושאלת ההבדל המגדרי המעניק משמעויות שונות למסעות נשים וגברים. חנה נוה היא פרופסור לספרות עברית וראש תכנית לימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל - אביב. ספריה הקודמים: סיפורת הווידוי, בשבי האבל, מין - מגדר - פוליטיקה....
|
|
2.
|
|
הספר מציג מבחר של יצירות מהסיפורת הישראלית שבמרכזן עומדת התנסות בחווית אבל על מותו של אדם קרוב. בין היצירות הנידונות: סיפורים של ש``י עגנון, א``ב יהושע, יעקב שבתאי, יהודית הנדל, יהושע קנז, יצחר בן נר, סביון ליברכט, לאה איני ועוד.העיון ביצירות נשען על שני עוגנים: מצד התמאטיקה פונה הספר אל הפסיכולוגיה, אל הפסיכותרפיה ואל הפסיכואנליזה כדי לברר את הרלוונטיות של תיאור האבל המקובל בתחומן של פרקטיקות אלה למחקר הספרות.הדגם התרבותי מהווה מעין רקע ומסגרת התייחסות שאפשר להעמיד לצידו את ההתנהגות הקונקרטית של הדמויות ולשאול: האם הספרות מאשרת את התובנה שהשיגו המדעים, מדעי האדם והחברה השונים, או האם הספרות חותרת אל תובנות שונות?העוגן השני עליו נשען הדיון הוא פואטי: היצירות נבדקות מבחינה סטרוקטוראלית וחשיפתם של מבני העומק ושל האופוזיציות הבסיסיות המייצגות את הטקסטים נעשית במסורת הפואטיקה הקוגנטיבית. חיבורם של שני העוגנים מראה כיצד נאבקת היצירה על עיצוב חד פעמיותו של האדם המתאבל נגד מגמות תרבותיות של הכללה ונירמול.ההתאבלות מתגלה כתחום מובהק של התרבות, שבו מנסה הממסד לגבש את הפרטים לקבוצות מוכללות ומוגדרות: עדות המזרח מול אשכנזים, ילדים מול מבוגרים, הורים שכולים מול מוסדות ההנצחה, רומנטיקונים מול בורגנים, זקנים מול צעירים, חריגים מול קונפורמיסטים. תרבות הכלל לרוב תירבתה ובייתה את האבל כדי שיהיה נוח להיות ליד האבלים בלי שצערם ועמידתם הקרובה אל המוות תאיים על חיי הכלל ותערער את יסודותיהם. הספרות נותנת פתחון פה לתכנים שהתרבות הרשמית דוחה.הספר מצטיין בדייקנות הביטוי ובשטף ההרצאה ובמהלכו מוארים גם הסיפורים היותר מוכרים באור חדש ומפתיע.חנה נוה מרצה בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, מחברת הספר ``סיפורת הווידוי`` (1988)....
|
|
6.
|
|
בעוד אבי הנערה היהודייה המשתדכת צריך להפגין את ערכו במושגים כספיים, הרי הנערה עצמה צריכה להפגין את ערכה במושגים איכותיים של נשיות הולמת, וזו מתגלמת בחפצי הנדוניה ובכל המובטח בהם לעתיד לבוא בחיי הנישואים. כשם שהנערה כול כוּלה מיועדת לנישואים, וכשם שהאשה כול כוּלה מיועדת לנהל בית משפחה כדבעי, כך פעולותיהן כול כולן מיועדות להעמדת סדרת חפצי נדוניה משובחת לפני הנישואים ולהרחבתה אחרי הנישואים. אולם, לצד היות הנדוניה החפצית ביטוי של משמעת האשה לדפוס של נשיות שאליו הורגלה, מתייחס ספר זה לייצוג הספרותי של משמעותם הסמלית של חפצי הנדוניה כאקסטנציה וכהרחבה של זהות האשה, וכביטוי של שאיפות ותשוקות שאינן מתכנסות בנקל למשמעת הרגולטורית. אל תוך הנדוניה מושקעות האנרגיות של הנערה ושל האשה, אנרגיות המייצרות מוצרים וייצוגים של זהותן, ואנרגיות אלה עשויות להוליד מהלך ייצור המתחמק מקומודיפיקציה ולייצג אינדיבידואליות מתחמקת משעבוד. ככזו, הנדוניה מאפשרת לחשוב על חיכוך העלול להיווצר בין משמעותם המוכתבת של חפציה לבין משמעותם האישית עבור האשה הנושאת אותם איתה, מייצרת אותם וצורכת אותם בחיי היום יום של הנישואים.
הנדוניה וחפציה הם לפיכך מעין אביזר מורחב לפרפורמטיביות של נשיות נאותה והם תנאי להשגתה, לשימורה ולהוכחתה הקבועה - אך הם גם הזדמנות לביטוי אישי, שעלול להתגלות כבעייתי במסגרת הסדר החברתי הנוהג בחיי נישואים.
חנה נוה (החוג לספרות, אוניברסיטת ת"א) וצלה אברמוביץ רטנר (אוניברסיטת לונדון, UCL) למדו יחד את לימודי התואר הראשון, השני והשלישי. למרות מרחק המקום שבינן עכשיו, עשו יד אחת בחיבור ספר זה.
...
|
|
