לא ברור מי התחיל את המסורת הישראלית הזו: חי"רניק עצבני, עובד רס"ר מתוסכל או אולי בכלל איזה אברום מהפלמ"ח. אבל דבר אחד בטוח - היצירה האותנטית ביותר שצה"ל מוריש למדינת ישראל הן כתובות הגרפיטי, אותן ניתן למצוא על קירות השירותים, בחדרים או בבוט'קה של ה - ש.ג. כמה ממטבעות הלשון הרווחות בסלנג הישראלי הומצאו או הונצחו לראשוגה על אותם קירות. כמאתיים אמרות, הטובות ביותר לטעמנו, לוקטו בספר. האמרות הן צוהר להצצה על ההוויה הישראלית וחיי הצבא. מי שלא היה שם צפוי להלם. ומי שהיה - יוצף בגלי נוסטלגיה....

המסע ההזוי למעמקי השירות הצבאי נמשך: לאחר הקלאסיקה "נח יש רק בתיבה" (אוסף המשפטים שנכתבו על קירות השירותים) מוגש כעת ספר המשך ? מדריך כיס למשפטי המפקדים הצה"ליים לדורותיהם. הספר הוא הזדמנות להתוודע למשפטים ולפקודות צבעוניות, חלקם מלווים אותנו עשרות שנים ואחרים נולדו רק לאחרונה. מעבר להומור ולנוסטלגיה שתציף כל קורא ששירת בצה"ל, הספר הוא גם "כלי עבודה": לחיילים הוא מאפשר להבין מה לכל הרוחות מבקש המפקד, ואילו המפקד (גם המפקד האזרחי, כלומר המנהל) ימצא כאן פנינים שיוכל לעשות בהם שימוש בזמן ובמקום המתאימים לו....

מסע מתחיל בצעד אחד - אך מה קורה כאשר כל צעד מערער את היסודות העמוקים ביותר של נשמתך? על רקע השבילים הקשוחים של קמינו דה סנטיאגו, "טרנטה דואה" הוא חקירה עמוקה ומדיטטיבית של אהבה, אובדן וגילוי עצמי. לופו, צועד ישראלי חסר מנוחה הנושא עמו חרטות, קשרים משפחתיים לא פתורים וצל מאיים של המוות, יוצא למסע העתיק הזה בחיפוש אחר בהירות – או לפחות הסחת דעת. במהלך המסע, הוא פוגש קבוצת דמויות ססגונית: ויק, אישה חולה סופנית שמונעת מכוח רצון בלתי מתפשר; ארווין, צרפתי קולני שמסתיר מאחורי קולו כמיהה עמוקה לחיבור; וג'ובאני, סטודנט איטלקי לרפואה שמסתוריותו והיעלמותו הפתאומית מכרסמות בלופו ומטלטלות אותו. ככל שהמסע נפרש, העומס הפיזי של הדרך משתקף דרך חשבון הנפש שלופו כבר אינו יכול להימנע ממנו. בין לגימות של קפה, ארוחות משותפות באכסניות כפריות ולילות מתחת לכוכבים, הוא מתמודד עם שיחות טלפון הרודפות אותו מאביו המנוח, כובד הניתוק המשפחתי, והרגשות המורכבים שמתעוררים בו בעקבות מפגשיו עם חבריו למסע. פחד ופגיעות – התחושות שהתחמק מהן כל חייו – עולים על פני השטח כדי לנתץ את חומות ליבו. מחופי פיסטרה ועד לצוקים הרוחניים של מוקסיה, "טרנטה דואה" הוא פסיפס של שבריריות אנושית וחוסן. דרך מחשבותיו המשעשעות לעיתים והכואבות לעיתים של לופו, הספר מזמין את הקוראים לשקול את גבולות הסיבולת, את נחיצות הפחד ואת החסד העמוק שנמצא ביצירת קשרים – גם כשהם חמקמקים כשל עקבות הנעליים בשביל אל הים. לכל מי שחיפש לפייס את עברו, למצוא שלום בהווה שלו, או פשוט להבין את הכמיהה חסרת המנוחה שבתוכו – "טרנטה דואה" יישאר בתוכו הרבה אחרי הדף האחרון. "חקירה פיוטית ומעוררת השראה של מה פירושו ללכת אל קצה עצמך ולצאת ממנו שלם בצד השני."...