אלזה לסקר-שילר

אלזה לסקר-שילר

סופרת

אלזה לסקר-שילר (בגרמנית: Else Lasker-Schüler; ‏11 בפברואר 1869, אלברפלד (וופרטל) – 22 בינואר 1945, ירושלים) הייתה משוררת, סופרת וציירת גרמנייה יהודייה מפורסמת. לסקר-שילר ידועה בשל סגנון חייה הבוהמייני בברלין. הייתה אחת מהנשים הבודדות השייכות לזרם השירה האקספרסיוניסטית. ברחה מהמשטר הנאצי ובילתה את שנותיה האחרונות בארץ ישראל.
1.
2.
אלזה חולמת חלומות - בשירה, בסיפור ובמחזה. הפסנתר הכחול, הרומנטי, שלעולם לא יידום גם כשהעכברים כבר מרקדים במרתף. הנסיך יוסוף של הציורים מתבי. הנתינה חסרת הנתינות של עולם גס ואלים, עולם שכולו כאב. 'תמיד תמיד רציתי לומר לך מלות אהבה רבות'. תחת זאת, תרגמתי את שיריה לעברית שכולה שלה, עוד מן הימים שלפני 'ארץ העברים', והתחלתי מנהל עמה דו - שיח בלתי פוסק, או, מוטב, פוסק ומתחדש. כך סיפרה לנו על כוכבים גדולים גם בבקרים שבהם היתה מתעוררת 'כה עצובה'. גם אז זכרה את ימי בראשית שבהם 'יקדה אש - דת גדולה בשמים והכוכבים נתנו זה לזה את התנ"ך למקרא'. אותו תנ"ך שבו קראה כמו היה ספר אגדות צבעוני, כמו לא קרא בו איש לפניה. חורבת אדם בלויה ומסמורמטת, כברישומי מירון סימה, מהלכת בחוצות ירושלים וזוכרת הבמחות שהופרו, ידידים שנפוצו לכל רוחות השמיים; את בנה שאבד לה בדרך והוא עתיד למות שוב ושוב בשיריה, את אמה שממנה לא נפרדה מעולם, את שפעת אוהביה ומאהביה. את השפה הגרמנית לשה כאשר לא לשו לפניה ואחריה אלא גדולים במשוררים: הלדרין, היינה, רילקה, פאול צלאן ומורו באמנות האלכימיה המילולית: מרטין היידגר. אקספרסיוניסטית שהתחמקה מן המילכוד האקספרסיוניסטי ונותרה אסכולה לעצמה, אסכולה בת אשה אחת. גרמניה מצרית החולמת בלדות עבריות ומציירת את יעקב ושולמית, את יוסף ופרעה ושאול המלך הגדול כאילו היו קרובי משפחה: אינדיאנים במסע ארוך מתוך ספר האגדות. בתרגום האנגלי שנזדמן לידי היא נשמעת כמי שאיחרה את הרכבת, או כמי שדוברת שפה לא - לה באוזניים שכבר אינן כרויות או מסוגלות להקשיב לה. אני מקווה שבתרגומי שלי ,עמל אהבה של שנים רבות, השבתי לה קורטוב ממולדתה הארצית השמימית. נתן זך...

3.
יודעת אני יודעת אני: קצי קרב ובא הן העצים עודם דולקים בלהבה את ערגתם חתם תמוז בנשיקה - חלומי עתה חיוור - מעודי לא חרזתי סוף קודר יותר בכל ספרי שירי פרח אתה שובר לי לפרדה - עוד באבו ברכתיו באהבה הן יודעת אני: קצי קרב ובא נשמת אפי על פני המים רואה - בלאט רגלי אציבה בדרך ממנה אין שיבה. יהודית שרגל היא ילידת ישראל, 1945, בת לגולים מגרמניה שנפגשו כאן בארץ. במשך עשרים שנה עסקה בעריכה של ספרות מדעית, והאהבה הגדולה לתרגום התעוררה אצלה בעקבות המפגש עם המורה האהוב והנערץ, ט.כרמי, שאצלו למדה בחוג לספרות כללית באוניברסיטת תל אביב בראשית שנות השבעים של המאה העשרים. בשנת 1996 ישבה במכון לתרגום בשטראלן, גרמניה, לשם הגיעה במפורש כדי לתרגם את אלזה לסקר-שילר. "ישבתי שם כמה שבועות וקראתי בשקיקה שירים שלה, ביוגרפיות, סימנתי שירים שמסקרנים אותי, העליתי טיוטות ראשונות, הכל לפי אהבות הבטן שלי, אהבות אוזניים, שום מחשבה מעבר לזה. תפסו אותי שורות, בית בודד, נלכדתי." לאחר שחזרה לארץ המשיכה לתרגם את אלזה, אך בשלב מסוים חוותה תקופה של התרחקות רגשית ממנה ועברה לתרגם טקסטים אוטוביוגרפיים של תומס ברנהרד. תרגומים שלה פורסמו באופן סדיר במוסף הספרות של עיתון ´הארץ´. ביולי 2008 חלתה ויצאה לחופשת מחלה, "ואז ידעתי לבטח - אני רוצה לחזור ולתרגם, ואת אלזה." קובץ התרגומים הנוכחי הוא סיכום של ארבעים שנות אהבה....

4.
5.
6.
7.
“עליךָ לבקר אותי שלושה ימים אחרי הגשם. אזי נסוג הנילוס ופרחים גדולים מאירים בגניי, וגם אני עולה מן האדמה ונושמת. מומיה בת שנות כוכבים אני ורוקדת לעת אֲפָרִים. חגיגית היא עיני וזרועי מורמת מתנבאת, והמחול מצייר שלהבת דקה על מצחי, מחווירה ושוב מאדימה – משפתי התחתונה עד סנטרי… וחרוזי הזכוכית הססגוניים סביב צווארי מדנדנים… הו, מַחמֶדה, מחֶאי …” אלזה לסקר-שילר נמנית עם בכירי המשוררים האקספרסיוניסטים בשפה הגרמנית. שירתה, המהלכת קסם על קוראיה בלשונות רבות, תורגמה לעברית בידי מיטב המשוררים, ואולם רק בשנים האחרונות זוכה גם הפרוזה שלה לתשומת הלב הראויה לה, כפורצת דרך באמנות האוואנגרד. שני קבצי סיפוריה המוקדמים, המובאים כאן לראשונה בתרגום לעברית, נכתבו בתקופה הפורייה ביותר בחייה, שבמהלכה התגבש האלטר-אגו שלה בדמויותיהם של טינו מבגדד ושל יוסוף, הנסיך מתבאי. ליאורה בינג-היידקר היא משוררת, מתרגמת וחוקרת מחול....


'לילות טינו מבגדד והנסיך מתבאי' לא דומה לשום דבר אחר שקראתי. זהו מקבץ של סיפורים קצרים מאד (ביניהם גם כמה שירים) בעלי קשר תמטי, מפרי עטה של ה... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ