אניטה ברוקנר

אניטה ברוקנר

סופרת

אניטה ברוקנר (באנגלית: Anita Brookner; ‏ 16 ביולי 1928 - 10 במרץ 2016) הייתה סופרת יהודיה-אנגליה, מומחית לתולדות האמנות.

ברוקנר נולדה בלונדון, ורכשה את השכלתה בקינגס קולג' לונדון. בשנת 1967 הייתה לאישה הראשונה שקיבלה פרופסורה של סלייד באוניברסיטת קיימברידג'. מאז שנת 1977 היא חברה במכון קורטו לאמנות. עם זאת, מאז זכייתה בשנת 1984 בפרס בוקר על ספרה מלון האגם, היא נודעה יותר כסופרת, והיא פרסמה רומן אחד מדי שנה בממוצע.

עיקר הסיפורת שלה מתרחש בלונדון, ומופיעות בה לעיתים קרובות דמויות ממוצא יהודי, כמוה. יצירותיה חוקרות את ניכורה של דמות, על פי רוב נשית, שחייה השקטים, הבודדים רצופי דלות, אומללות ואהבות נכזבות. לעיתים קרובות משווים את סגנון כתיבתה לסגנונם של ג'יין אוסטן ושל הנרי ג'יימס.
1.
רות וייס, הגיבורה החצי יהודה של `לצאת אל החיים`, בורחת מאז ילדותה מן החיים אל הספרים. בגיל ארבעים היא יודעת שהספרות הרסה את חייה. ציפיותיה ``ללכת אל נשף החיים`` לא נתממשו והיא שוקעת בשלווה קהה, קטנת רגש, ומסתפקת בחייה כמרצה לספרות באוניברסיטה ובספר שהיא כותבת על `נשים ביצירתו של בלזאק`, שעליו תפארתה. גם נסיונה להיחלץ מתוך החיים המתפוררים של הוריה, מן הבית שבו איש הישר בעיניו יעשה, שבו וממנו מתחילה בריחתה - נכשל כשלון חרוץ. אבל כל ``החיים`` האחרים המנוגדים לעולם הספרים שלה, אינם אלא מישחקי תפקידים, מלודראמות פיקטיביות, תאיטרון של העמדת פנים, תדמיות, חזות ותפאורה. איש איש חי את חייו בתוך פיקציה, במגע הדדי עם ``קהל``, והשאלה היא רק אם קיומו חד תפקידי או רב תפקידי. היכן היא איפוא הממשות ``האמיתית``? בעוד החיים הם תיאטרון של מסיכות ובדיה - הממשות המסעירה היא דווקא אצל בלזאק. הניגוד בין בדיה ואשליה לבין חיים מתחלף בניגוד שבין דיקנס לבין בלזאק: האלטרנטיבות השונות כולן וריאנטים של ``ספרות``, של זהויות שאולות. איש אינו מרגיש ממשי עד שאינו משחק תפקיד. וגם הויתור וההשלמה, בסוף הספר, אינם אלא הצד האחר של הניתוק הגמור מן המציאות, שאין ממנו חזרה, של אביה המזדקן של הגיבורה. זהו ספר על כשלונם של כל הנסיונות להרגיש שלא בתוך פיקציה; ובפיקציה אדם מתנתק מעצמו. הסדר העצור והאנארכיה המפוררת הם שני הפנים של אותו ניתוק עצמו. לא רק ד``ר וייס, גיבורת הספר, אלא גם הספר עצמו מנהל דיאלוג עם `אזני גראנדה` של בלזאק. כאילו הועבר בלזאק דרך פילטר של עידון אנגלי ופארודיה. על ספריה של אניטה ברוקנר נכתב בעיתונות באנגליה: ``אניטה ברוקנר היא הדבר הטוב ביותר שקרה לספרות האנגלית בעשור האחרון``; ``אין ספק שהיא נמנית על הסופרים האנגליים הגדולים של ימינו``. ברוקנר, מומחית בעלת מוניטין בינלאומיים לציור של המאה ה18- וה19-, היא פרופסור לאמנות וכלת פרס Booker היוקרתי באנגליה לספרות. `לצאת אל החיים` (1981) הוא הרומאן הראשון שלה, ועד כה פרסמה ששה רומאנים. כתיבתה המעודנת, המתוחכמת וההומריסטית, מצטיינת באיפיון מבריק של דמויות ובייצוג חריף ואירוני של סטריאוטיפים. חומרים מלודרמאטיים של ``רומאן למשרתות``, שאין להניחו מן היד, עוברים אצלה הסבה לספרות מתוחכמת, מודעת לעצמה....

2.
מלון האגם הוא רומן על אהבה וממציאות והפער בין שניהם-שהוא גם מבדח וגם עצוב-והדרך בה הצמורך באהבה מחזיק מעמד בידיעה מלאה של הפער הזה. הדמויות משורטטות ביד בוטחת, עם חוש נפלא לקומדיה-כל מילה נועדה לומר משהו." הספר זכה בפרס בוקר. ...

3.
עלילות ספריה של הסופרת האנגליה אניטה ברוקנר סובבות, רובן ככולן, "במעגלים צרים". הפרק הראשון של "ידידה מאנגליה" מכניס אותנו אל פנימו של בית אמיד, ששוררת בו אווירה עגמומית - תפאורה המזכירה לא במעט ספרים קודמים שלה. אולם המספרת בספר זה, רייצ'ל קנדי, שונה לא מעט מגיבורות ספרים אלה. שלא כמוהן, היא חיה בתנאים כלכליים קשים למדי ומתפרנסת משליש - בעלות על חנות ספרים לא גדולה: שלא כמוהן, היא (לפחות לכאורה) אינה מתלבטת, אלא יש לה פילוסופיית חיים מוצקה - והיא רדופת תודעה של ילדות עשוקה. מהימנותה כמספרת מועמדת בספק כמעט החל מן העמודים הראשונים. היא נמשכת, בעל - כרחה, אל החמימות של משפחת ליווינגסטון, המאמצת אותה ספק כבת ספק כבת לוויה ומדריכה בחיים לבתם הת'ר. נהייה זו עומדת בניגוד קוטבי להשקפתה, הגורסת שהחיים אינם עשויים להציע לאדם אושר שליו ושעל כן אליו להתאזר בקשיחות, לאמץ לו התנהגות קרה ומחושבת, ולהימנע בכל מחיר מהסתבכות רגשית. יחסה להת'ר רצוף סתירות פנימיות, שאין היא מודעת להן. אי מודעות זו, לא רק לגבי מניעיה שלה, אלא גם לגבי מעשיה והתנהגותה, שזורה לאורך כל הספר, למרות הסיטואציות החוזרות ונשנות האמורות לפקוח את עיניה. הת'ר מתוארת על ידה כניגודה הגמור, אשה פאסיבית ונטולת יוזמה, "עגלה", הנישאת בגיל עשרים ושבע נישואים חפוזים מתוך היענות ללחץ המשפחה (אך מתברר שאין היא כה פאסיבית בבחירת בן הזוג...). כאשר נישואים אלה אינם עולים יפה, מנסה רייצ'ל להשפיע על הת'ר שתבחר אף היא בחיי רווקות "משוחררים". היא חוששת פן תטיל עליה נטישתה של הת'ר את האחריות להורים המזדקנים ותפגום בכך בחירותה שלה - אך בה - בעת אין היא נקיה מקנאה בבת זו, שיש לה בבית הוריה "חדר עם עץ - תפוח בחלון", ומשפחה חמה ומגוננת. הסצינה בבית - החולים מרכזית ליחס אמביוולאנטי זה: "חשתי כי הת'ר חמסה את עצמאותי ולמעשה היא עושה שימוש בזמני כדי ליהנות מבנות דמותן של הרפתקאותי הרגילות". הת'ר היא "האחר" של רייצ'ל - היא מחפשת את השתקפותה בה על מנת לדחות אותה: היא רוצה ולא רוצה "להיות הת'ר". הספר מסתיים ב"היוודעות" היאה לטרגדיה יוונית, כאשר השתיים (שבפועל אין להן שום דבר משותף) נפגשות בפעם האחרונה. וכאן מסתבר גם מקור שמו של הספר. כתיבתה של ברוקנר מצטיינת בתיאורים קולעים להפליא, בעדינות ובאיפוק רב, המזכיר לעיתים איפוק ויקטוריאני, לכל הפחות במה שנוגע במין. שתי הבנות, ודמויות אחרות בספר, הן א - מיניות להתמיה לגבי סיפור הסובב על נשים וגברים בלונדון של המאה העשרים. פן נוסף היא הרגישות לנוף ולטבע בלב - לונדון - גשם, לבלוב וכמישה בחילופי העונות. גם בזה עירוניותה הנמרצת של רייצ'ל אינה חד משמעית....

4.
5.
לפני התחלת הריקודים מתעכבים בני משפחתה וידידיה של סופקה, כדי להצטלם - להתמסגר באותו רגע כפי שיתמסגרו ברגעים אחרים, בחתונות עתידיות - ולהיכנס לאלבום המתעד את העדות בת - הקיימא לתכונותיהם של כל אחד מהם, תכונות שמרוצת - הזמן הרגילה לעולם לא תוכל לעצרן, להפכן או להכילן. אנו מתמקדים בארבעת ילדיה של סופקה - שני בנים ושתי בנות - הנראים בתנוחות נעוריהם ובמזג עלומיהם, כפי שנתמקד בהם שוב בסופו של הרומן, כשאנו מבינים איך ומדוע השתנו דמויותיהם. פרדריק ובטי מספקים את סופקה יותר מכולם. פרדריק נושא חן בעיניה בשל 'החן המחפיר שלו', הדומה מאוד לחינו של אביו המנוח. חן זה הוא שהפך את פרדריק בשלב מוקדם בחייו לנושא לשערוריות ולתשוקות, למי שנושא חן כל כך ללא מאמץ עד שנשים סולחות חלו על בגידותיו הקטנות. בטי זוכה באישור על הישגיה בפלירט - על הכושר לתחבל, לגרות, לשעבד ולהשליך - שסופקה רואה אותו כחובתה של אישה צעירה. בדומה לפרדריק ולבטי, גם אלפרד ומימי צמד טבעי. אם כי הם אהובים, הם פחות נערצים. ערכו של אלפרד ועומק רגשותיו הם למעמסה עליו ולא ליתרון. הוא עדיין אינו יודע, שגברים המצייתים לאמותיהם בכול זוכים רק לעתים רחוקות בהערצתן של נשים אחרות. מימי, שסבילותה החולמנית עומדת בניגוד גמור לזדונה הסורר של אחותה, היא מסוג הנשים העשויות לאבד את יופיין יחד עם תומתן, ובמקום להיאבק בעוולות החיים, עשויות להירדף על - ידי תחושת הכישלון של ייעודן. תוך כדי תהליך ההתבגרות וההתרחבות של המשפחה מתארת הסופרת את אהבותיו ובריתותיו של כל אחד מהם בקווים עדינים להפליא. בספר זה, הראשון מאז הוענק לה הבוקר - פרייז על "מלון האגם", בולט כישרון ההתבוננות שלה וכישרונה האמנותי יוצא - הדופן....


קורה לכם לפעמים באיזה מפגש עם אנשים אחרים, שאחד המשתתפים - לא המעניין בינהם - מתחיל לדבר איתכם ואינו מאפשר לכם להתפנות לאנשים או דברים אחרי... המשך לקרוא
19 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ