חשבתי לנסות לשוחח עם עצמי כמו דקארט שהטיל ספק בכול והתחיל את מחשבותיו מן הריק, כמו ביטל את כל הידע האנושי ההיסטורי והחל הכול מן ההתחלה, מתוך עצמו בלבד! ואז חשבתי שאין זה מספיק לשוחח עם עצמי. אני פשוט אשוחח עם עצמי כאילו הייתי ישיש מלא בחוכמה, ואני אהיה לשתי דמויות בתוכי כמו הייתי קרוב לסוף חיי וכבר ידעתי חוכמה רבה. הייתכן שאנו הסוהרים בבית הכלא הפרטי שלנו? בתסריט חיינו האם בחרנו להיות הגיבורים או הקרבנות? האם אנחנו אחראים להחלטות המהותיות בנפשנו? לאילו זמנים מופנות רוב מחשבותינו? האם היינו חיים באופן דומה אילו ידענו את יום מותנו? מה בין חיפוש ׳אמת׳ לקבירת הספקות שלנו? זהו ספרו הראשון של דניאל צ׳צ׳יק, סטודנט לפסיכותרפיה אקזיסטנציאלית ובוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה....